פני משה על תלמוד ירושלמי סוטה א:א:ו

תני ר' יוסי בר"י משום ר' ליעזר. איפכא דמקנא ע"פ עד אחד כו' וכן מייתי בבבלי להא דר"י בר"י והתם דריש לה מטעמא אחרינא:

נאמר כאן כי מצא בה ערות דבר. ואסתירה קאי:

ואין מציאה בכ"מ אלא בעדי'. בכ"מ שנאמר בתורה כי ימצא איש שוכב וגו' וכדומה. דדוקא בעדים הוא וה"נ צריך שיהיו ב' עדים בסתירה:

מה מקיים ר' ליעזר דבר. האי ר"א דאמר ר"י בר' יודה משמי':

דבר שהוא מרגיל כו'. זו הסתירה ולא דריש לה אקינוי:

עד אחד מהו שישקה. השתא מהדר לעיל אדר"א דמתני' דקאמר משקה ע"פ עד אחד או ע"פ עצמו ויליף לה ע"פ עצמו דכתיב ומעלה בו ועד כאן שמענו ע"פ עצמו עד א' מנלן:

וקאמר דק"ו הוא מה אם פיו שאינו זוקקו לשבועת ממון. בכופר בכל דמן התורה פטור משבועה:

עד א' שהוא זוקקו לשבועת ממון. מן התורה להכחיש העד:

לכ"ש. שיהא נאמן בסתירה להשקותה:

קרוב. מהו שיהא נאמן בסתירה להשקותה אליבא דר"א:

מי קרוב מבעלה. ואפ"ה נאמן:

מה בינו כו'. כלומר דמתמה מ"ש קרוב דפסול לעדות הוא ואפ"ה נאמן בסתירה וה"נ בעד מפי עד ומאי מספקא ליה:

קרוב כו'. ודחי לה דלא דמי דקרוב מצינו שהוא כשר לאחר זמן כגון בקרוב ונתרחק אבל עד מפי עד אינו כשר לעולם ולא איפשיטא: