פני משה על תלמוד ירושלמי שבועות ד:ט:ב
Penei Moshe on Yerushalmi Shevuos 4:9:2 (Penei Moshe on Jerusalem Talmud Shevuot 4:9:2) · פני משה על תלמוד ירושלמי שבועות · free full Hebrew text
Open in the reader →גמ' מה תלמוד לומר אם לוא יגיד ונשא עונו. מפני מה כתוב בוי"ו אלף:
מפי התובע. דדוקא כדפרישית במתני'. מתנית' צריכ' וכו'. כלומר דברי ר"א דאמר מפי התובע ודברי מתני' עד שישמעו מפי התובע תרווייהו צריכי ושמעינן מדברי שניהם מה דלא היה שמעינן מכל חד באנפי נפשיה:
אילו תנינן. דאלו ממתני' לחוד בלא מה דתני ר' לעזר הוינן אמרין ישמעו מפי התובע הוא דבעינן שיהא הוא תובע להן אם אתם יודעים לי עדות שתבואו ותעידוני:
ולא נשבעו לנתבע חייבין. לשון קצר הוא זה כדרך האי תלמודא וכלומר לא נשבעו לו להתובע אלא להנתבע הוא דנשבעו הוי אמינא דחייבין דהמתני' נוכל לפרש דלא קפדינן אלא על התביעה עד שישמעו מפי התובע אבל אם אחר ששמעו התביעה מפיו אמרו להנתבע שבועה שאין אנו יודעין לו עדות או כיוצא בזה שקבלו השבועה שהשביע אותם התובע בפני הנתבע ולא בפני התובע ס"ד דהוי שבועה:
הוי צורכה למה דאמר ר' לעזר. הלכך קמ"ל להא דר"א דדריש מלוא יגיד שצריך שיהא מפי התובע והיינו הגדה של העדים דקפדינן נמי בהא דבעינן לו לא יגיד שישבעו או שיקבלו שבועה בפני התובע שאינם יודעים להגיד:
אלו תנא ר' לעזר. מפי התובע ולא תנינן הא דבמתני' עד שישמעו:
הוי אמרין ישמעו מפי הנתבע. אפי' לא שמעו התביעה אלא מפי הנתבע:
ולא נשבעו לתובע. כלומר אלא שלא נשבעו לו כי אם להתובע הוא דנשבעו סגי בהכי והוי אמינא דחייבין:
הוי. הלכך תרווייהו צריכי ושמעינן שיהא התביעה מפי התובע וגם השבוע' בפני התובע: