פני משה על תלמוד ירושלמי שביעית ו:א:ו

המהלך מעכו לאכזיב. תוספתא היא (בפי"ח דאהלות):

מימינו למזרח הדרך טהורה משום ארץ העמים וכו'. הכי גריס לה בתוספתא שם ולפי שעכו בצפונה של א"י הוא וכזיב ממנה ולהלן לצד דרום והדרך שבין עכו לכזיב הוא גבול מזרחה של א"י ונמצא המהלך מעכו לכזיב וזהו מצפון לדרום מימינו למזרח של א"י היא א"י ודאי וטהורה מארץ העמים וחייבת במעשרות ובשביעית ומשמאלו למערב הדרך והיינו לצד השני ונקרא מערב הדרך ואע"פ שהוא מזרח של העולם מפני שהוא להלן ממזרחה של א"י. והואיל והימין הדרך הוא מזרח של א"י קורא לשמאל מערב הדרך ושם טמאה משום ארץ העמים ופטור וכו':

עד שתתודע לך. כלומר שיבא אחד ויאמר לך בכאן נתעקם הדרך וזהו שייך לארץ העמים ואע"פ שהוא מימין הדרך וכן בהכיך שיאמר לך שנתעקם הדרך וזהו שייך לא"י ואע"פ שהיא משמאל הדרך:

עד לבלבו. שהוא להלן מכזיב:

עכו עצמה מה היא. שלא שמענו כאן אלא הדרך שהוא מעכו לכזיב ועכו עצמה שהיא עומדת במקצוע צפונית מזרחית של א"י מה היא אם היא נחשבת לא"י או לא:

מן תרין עובדין דרבי. דלקמן אנן ילפין שעכו יש בה מא"י ויש בה מח"ל לפי שפעם א' חשיב לה כא"י ופעם כח"ל ש"מ שיש בה משתיהן ואיתא להא לקמן בפ"ק דגיטין (בהלכה ב'):

חמתון. ראה אותם אוכלין פת נקיה ביותר ושאל להם במה אתם מלתתין החטים להיות פת יפה ונקיה כל כך ונתכוון לידע אם נשמרו מדבר המכשיר לקבל טומאה:

הורה לנו על מי בצים שאינן מכשירין ואנן שלקין ביעין ולתתיי במיהן סברין מימר מי שלק של ביצים. כך הוא בגטין. כלומר שזה התלמיד אמר להם מי ביצים אינן מכשירין והיו סבורין לומר מי ביצים מי שלק של ביצים קאמר והיו מבשלין ביצים ומלתתין במים שנתבשלו בהן:

ולא אמר. ואותו התלמיד לא נתכוין אלא מי ביצים עצמן וזהו המשקה של הביצים והיינו החלבון דהוי כמי פירות ואינן מכשירין והן טעו בדבריו:

שלא יהא התלמיד מורה הורייה. אא"כ נטל רשות מרבו כי יהיב ליה רביה רשות מידק דייק בלישניה ושלא יטעו בהן השומעין דבריו שמעינן מיהת מהאי עובדא דעכו מא"י היא מדהקפיד רבי על הטהרה ומעובדא אחריתא דלקמן שמעינן דיש בה ג"כ מח"ל: