פני משה על תלמוד ירושלמי שבת ט:ז:ז

הא טהור בין חי בין מת כגרוגרת. דרך בעיא היא אי נימא דהואיל ור' יהודה קאמר טמא דוקא א"כ תידוק מינה אבל טהור לעולם שיעורו כגרוגרת אפילו חי ופליג את"ק גם בטהור או לא. וקאמר דבחי טהור לא פליג וס"ל נמי שיעורו בכל שהוא והא דנקיט טמא ר' יהודה כדעתיה דס"ל אוכלין טהורין אין משחקין בהן דלא ניתנו אלא לאכילה:

והא כתיב התשחק בו כציפור ותקשרנו לנערותיך. וצפור טהורה משמע אלמא בר שחיקה הוא להנערים:

לא היתר מן כלל איסור הוא. כלומר מהיכא פשיטא דצפור טהורה היא ואי מדכתיב כל צפור טהורה תאכלו וכי לא היתר מכלל איסור הוא דשאר צפור מהטמאים אסור הוא לכם וצפור טהורה אני מתיר לכם א"כ משמע דטמא ג"כ נקרא צפור וקרא דאיוב בצפור טמא משתעי:

והא כתיב כצפור. בפת"ח תחת הכ"ף דמשמע כצפור הידוע ומסומן במה שכתוב אצלו ואין לך צפור מסומן בתורה אלא זה בלבד כל צפור טהורה וא"כ קרא לא קאי אלא על הצפור הטהור ואכתי ש"מ דמשחקין בטהורין:

א"ר מתנייה. מהאי קרא דאיוב לק"מ דאע"ג דמשמע דבצפור טהור משתעי מ"מ מכיון שהיא מחוסרת שחיטה כטמאה היא לענין זה שניתן לשחוק בה דאכתי מחוסרת תיקון לאכילה היא וכי קאמר ר' יהודה אוכלין טהורין אין משחקין בהן בשאינן מחוסרין שחיטה וכגון חגבים טהורין שאינן טעונין שחיטה ואינן אסורין משום אבר מן החי ואע"ג דמיהת משום בל תשקצו אית ביה לאכלו כשהוא חי מ"מ הרי מותר לחתוך ממנו אבר ולאכלו ואע"פ שמדרך לרחצו ולאכלו אין זה נקרא מחוסר תיקון לאכילה ואין משחקין בו ולפיכך קאמר ר' יהודה חגב חי טמא שזהו ניתן לשחוק בו בחגב:

הדרן עלך פרק רבי עקיבא