פני משה על תלמוד ירושלמי שבת ח:ו:ה

מקורזל. מתוקן שניטל ממנו ראשיו החדין אם הוא כזית נוטלו ועוד כאגוז ועוד כביצה שכן דרך לקנח כשמסיך את רגליו בתחלה בהקטן ואח"כ בהגדול ממנו:

עד מלא היד. התירו לטלטל מפני כבוד הבריות:

כך אנו אומרים וכו'. בתמיה וכי צריך שיהא יושב ומשקל ביד כמה הוא זה וכמה הוא זה ועל רישא דהברייתא הוא מקשה:

חוץ מן העשוי כחפיסה. כחרס טיט עשויה כחפיסה ודלוסקמא:

ישנו. בהיתר טלטול כמלא רגל וכו':

לא אמרו אלא של בושם. אחד והיא קטנה אבל מדוכה שדכין בה בשמים הרבה והיא יותר גדולה לא:

חייב חטאת. דחשיב כמחובר ומפני כבוד הבריות התירו לקנח בו:

חרס כל שהוא. כל שהוא ממין חרס אסור לקנח בו מפני הסכנה וכהאי דלקמן:

אפילי אזני חביות של חרס והאזנים ממין אחר אין לקנח בהן וכן בכל דבר הנכנס לאור אע"פ שהוא יוצא ואינו נשרף כולו מ"מ מכיון שהאור שולט בו אסור לקנח בו מפני הסכנה וכן מים שלקק מהן הכלב וכן להא דלקמן קשין הן לתחתוניות:

וההן דמשזג בבי בני. שהוא משתטף אחר הזיעה במרחץ ולא נסתפג מן הזיעה וזה שהוא משתטף בתוך אמבטיאות רע הוא לחולי טבעות:

חמשה דברים נאמרו בקרומות של קנה וכו'. ומשום שקסמין בדילין ממנה ואין מקנחין וכו':