פני משה על תלמוד ירושלמי שבת ח:ג:א

מתני' עור כדי לעשות קמיע. אם הוא מעובד קצת כגון שהיה מלוח אבל עדיין לא נעשה בקמח ולא נתעבד בעפצים בזה שיעורו כדי לעשות ממנו קמיע ואם לא נתעבד כלל ועדיין הוא רך שיעורו כדי לצור בו משקלות קטנה שמשקלה שקל ואם הוא עשוי בקמח אבל עדיין לא נתעבד בעפצים שיעורו כדי לכתוב עליו את הגט ואם הוא מעובד כל צרכו שיעורו בחמשה על חמשה:

דוכסוסטוס. מדרך הוא שחולקין את העור לשנים והצד שהוא כנגד השער נקרא דוכסוסטוס וראוי לכתוב עליו מזוזה שמצותה בדוכסוסטוס והצד השני שהוא כנגד הבשר נקרא קלף וכותבין עליו תפילין ושיעורו כדי לכתוב עליו פרשה קטנה של תפילין שהוא שמע ישראל. ולהכי נקיט לפרש שהוא שמע ישראל לאשמעינן שמשערין בכתב קטנה של תפילין ובפרשה קטנה שבהן וכלומר דאע"ג דבמזוזה נמי אית בה פרשת שמע ישראל לא משערינן בה מפני שרגילין לכתוב כתב של מזוזה יותר גדול מבשל תפילין ואנן אזלינן לחומרא בכל שיעורי שבת במידי דשייכא לכך ולכך ושכיחא לתרוייהו והא קמ"ל במאי דשנה של תפילין ושהיא שמע ישראל:

דיו כדי לכתוב שתי אותיות. והיינו אם הוציא אותו בקולמוס אבל אם הוציאו בכלי בפני עצמו צריך יותר ובכדי שיעלה ממנו על הקולמוס כדי לכתוב שתי אותיות והכי קאמר בגמרא:

זפת וגפרית כדי לעשות נקב בגמרא קאמר במזניק שנו כלומר שמדרך שסותמין את החבית וזופין אותה בזפת ובגפרית שלא יצא היין דרך הסדקין ועושין נקב קטן בהן. שיהא זונק היין דרך הנקב כשהוא רוצה ואם יש בו כדי לעשות נקב קטן כזה זהו שיעור הוצאתן:

שעוה כדי ליתן על פי נקב קטן. לסותמו: