פני משה על תלמוד ירושלמי שבת ח:א:ה

מהו לשתותן. לד' כוסות בכרך אחד זה אחר זה או דילמא במקומן הוא דתקינו רבנן א' לקידוש והב' אחר חצי הלל ושתים שהן לברכת המזון ולאחר שגומר ההלל ופשיט לה מן מה דאמר ר' יוחנן בהלל אם שמעה בבה"כ כדרך שנוהגין לאומרו אחר תפלת ערבית יצא וא"צ לחזור ולאומרו על סדר הכוסות וא"כ ש"מ דגם סדר הכוסות אינן מעכבין ואפי' שתאן בזה אחר זה ולא על סדר ההלל יצא:

מהו לשתותן מפוסקין. להפסיק בשיעור שתיית הכוס או שצריך לשתות השיעור בבת אחת ופשיט לה מהאי דאמרי' כלום אמרו אלא שישתה ולא שישתכר לשתות הרבה יותר מדאי ואם אתה אומר שהוא שותה אותן אפי' מפוסקין א"כ אף הוא אינו משתכר ולמה הוצרכו לומר שלא ישתכר אלא ש"מ דמצוה לשתות השיעור בבת אחת והלכך הזהירו בלבד שלא ישתה הרבה בבת אחת שלא ישתכר ולא יהיה יכול להגיד הסדר שתיקנו חכמים:

מהו לצאת ביין של שביעית. שניתותר לו אחר זמן הביעור:

יוצאין ביין של שביעית. אפי' אם הוא מאחר זמן הביעור דמצוה קא עביד:

מהו לצאת בקונדיטין. שנותנין בו דבש ופלפלין ונקרא יין קונדיטין:

קונדיטין ביין. מותר לערב הקונדיטין ביין:

מהו לצאת מזיגין. הרבה יותר משיעור מזיגה:

בין מזוגין. הרבה והוא שיהא בהן עדיין טעם ומראה יין:

אל תרא יין כי יתאדם. מכלל דמשובח הוא:

מבושל כדי תבל. ובפ"ג דשקלים דאיתא ג"כ להאי סוגיא גריס תני מבושל כמטובל והיינו הך ולענין מעשרות תנינן לה כדאמרי' לעיל בפ"ד דמעשרות שהמבושל הוא טובל למעשר שהאש אחד מהששה דברים שקובעין למעשר ואסור אפי' באכילת עראי עד שיעשה:

מהו לצאת. ד' כוסות ביין מבושל: