פני משה על תלמוד ירושלמי שבת ז:ב:נט

והסותר. דקחשיב במתני' ובלבד לצורך שסותר ע"מ לבנות דאי לאו הכי מקלקל הוא ופטור:

הגודל כלי צורה. שצר צורה שעל גבו ומגדלו:

יש דברים קרובים. לעין מלאכה זו ואע"פ שנראין רחוקים כדמפרש ואזיל שהגודל כלי צורה וכו' דאמרי' דכולהו משום בונה והן קרובים למלאכת בונה ונראין רחוקים מבונה ועוד שהן בעצמן רחוקים זה מזה שזה צר צורה וזה נופח ונעשה כלי או עושה כלי בדפוס ואפ"ה וקרובים בענין זה דחיובא דכולהו משום בונה הוא ואינו חייב עליהן אלא אחת:

א"נ לפרש רחוקים קרובים קאמר בבבא זו וכדאמרן. ויש שהן קרובים ואעפ"כ הן רחוקים בענין החיוב שהרי הבורר והמשמר והמרקד כולהו משום מעביר פסולת וקרובים לעין מלאכה אחת הן ורחוקים מצד החיוב הן שכל אחד ואחד חייבו בפני עצמו הוא שהרי הבורר נמנה לאב מלאכ' בפ"ע וכן המרקד ואם עשאן שתיהם חייב על כל א' וא' בפ"ע והמשמר למר היינו מרקד ולמר היינו בורר כדפליגי בהא לעיל:

ולמה לא תנינן הושטה עמהון. דקחשיב המוציא מרשות לרשות ולמה לא קחשיב נמי הושטה שהרי היתה במשכן שהיו מושיטין הקרשים מזה לזה:

מפני מחלוקת ר"ע וחכמים. לקמן בריש הזורק דפליגי במתני' בזורק מרה"י לרה"י ור"ה באמצע וס"ל להאי תנא דכי היכי דפליגי בזורק פליגי נמי במושיט ומכיון דאיכא חדא גוונא בהושטה דפליגי בה לא קחשיב לה התנא במתני':

יתר עליהן הושטה. כלומר אדרבה הושטה מצינו בה רבותא טפי דאפי' מרה"י לרה"י ור"ה באמצע מחייב וס"ל דלא פליגי רבנן במושיט וא"כ למה לא תניתה עמהון. וקאמר דהיינו טעמא דכל המלאכות משכחת לה באחד וזו בשתים שאחד מושיט ואחד מקבל והלכך לא קחשיב התנא עמהן ועוד לכל המלאכות משכחת להו תולדות הדומין להן ולהושטה אין לה תולדות שאין לנו כה"ג אלא הושטה היא בלבד: