פני משה על תלמוד ירושלמי שבת ז:ב:מט
Penei Moshe on Yerushalmi Shabbos 7:2:49 (Penei Moshe on Jerusalem Talmud Shabbat 7:2:49) · פני משה על תלמוד ירושלמי שבת · free full Hebrew text
Open in the reader →ר' חנינא אמר עד יחות כל סיטרה. גרסי' להא לעיל בסוף כלאים ואהתם קאי ואגב דהא דלקמן מייתי לה הכא דתנינן שם התוכף תכיפה אחת אינה חיבור ואין בה משום כלאים והשומטה בשבת פטור עשה שני ראשיה לצד אחד חיבור ויש בה משום כלאים והשומטה בשבת חייב ר' יהודה אומר עד שישלש. ומפרש ר' חנינא דהאי תכיפה ששנינו עד שירד המחט עם החוט כל צד הבגד מעבר לעבר דבכה"ג הוא דמקרי תכיפה אמר ר' ינאי אמרו ליה לר' חנינא צא וקרא משנתך בחוץ דלאו מילתא היא דהא תנינן עשה שני ראשיה לצד אחד שהעביר החוט לאותו צד שתחב בו ונמצא ששני ראשיה בצד אחד אפי' בתכיפה אחת הוי חיבור ומעתה לדבריך עד יחות ויסוק. הכי גריס בכלאים ותו לא וכאן ט"ס הוא ואגב שיטפא דלקמן נזרקה. וכלומר לדידך היה צריך שיוריד החוט דרך כל הבגד ויחזור ויעלה כמו כן ואנן חזינן דלא קפיד התנא אלא שיהו שני ראשי החוט מצד אחד ואפי' תחב המחט עם החוט בתוך אמצע הבגד ולא העבירו לצד האחר אם חזר והעביר החוט לאותו צד שתחב בו הרי שני ראשיה בצד אחד והוי חיבור:
והתנינן. ועוד דמדברי ר' יהודה נמי קשיא לדברי ר' חנינא דקתני עד שישלש ולר' חנינא עד יחות דרך כל הבגד לעבר האחר ויסוק כמו כן ויחזור ויחות בתמיה דלהא ודאי לא קפיד ר' יהודה דלא קאמר אלא עד שישלש שיכניס החוט בתוך הבגד ויוציא ויחזור ויכניס ג' פעמים ואי איתא דצריך דרך כל הבגד הוו להו למיתני בהדיא כן:
אלא הכין והכין. אלא ע"כ דליתא שאינו צריך אלא שיעשה לכך ולכך וכלומר שאפי' תחב באמצע תוך הבגד וחזר והעבירו לצד שתחב בו סגי בכך שהרי שני ראשיה בצד אחד הן:
חוט שהשחילו במחט. שהכניסו והורידו לתוך נקב המחט ומלשון משחילין הוא בפ' בתרא די"ט אפי' קשר מכאן ומכאן. כלומר שתחב המחט בבגד עם החוט ולא החזירו להחוט אלא הניחו כן אף על פי שהחוט קשור מכאן ומכאן אינו חיבור לבגד:
החוט חיבור לבגד ואינו חיבור למחט. כך הוא בכלאים ותיבת תפרו הכתוב כאן מיותר היא כלומר דאנן בעינן שיהא החוט חיבור לבגד ולא שיהא חיבור למחט דזה לא מועיל כלום שאע"פ שהוא קשור מכאן ומכאן לצד המחט והמחט תחוב עמו בהבגד לאו כלום הוא דלא מיקרי חיבור להחוט עם הבגד:
בקשור מכאן ומכאן. הא דקתני הכא במתני' התופר שתי תפירו' דוקא בקשור מכאן ומכאן לשני ראשי החוט דאי לאו הכי אינו מתקיים:
מיליהון דרבנן. דלקמיה פליגין על ר' יונה ור' יוסה:
דהא אמר ר' בא ור' ירמיה בשם רב. לקמן בפרק י"ג הממתח צדדיו של החוט בשבת שהיה נכווץ בהבגד ומתחו על פני הבגד חייב משום תופר ואי איתא דבעינן קשירה א"כ ה"נ עד שיקשר ראשי החוט וקשיא דיאמר משום תופר ומשום קושר אלא דסבירא להו דלא בעינן קשירה בהדי תפירה: