פני משה על תלמוד ירושלמי שבת ז:ב:מו

האורג וכו'. מה קשירה היתה במשכן שהיו קושרין את המיתרים. ליתידות האהלים בשעה שהיו חונין:

ופריך ולא לפי שעה היתה. שבנסעו היו מתירין אותן והאיך למדין מדבר שאינו אלא לפי שעה:

א"ר יוסה וכו'. כלומר דר' יוסי מתמה על הא דקאמר שלשעה היתה בשביל שהיו חוזרין ונוסעין והלא מכיון שהיו חונין ונוסעין על פי הדיבור כמי שהיא לשעה קרית לה בתמיה:

א"ר יוסי וכו'. כלומר אלא א"ר יוסי דלפיכך שייך שפיר לומר שלשעה היתה שמכיין שהבטיחן הקב"ה שהוא מכניסן לארץ מיד אלמלא לא חטאו במרגלים הרי זו החנייה כמי שהיא לשעה ומעתה הדרא קושיא לדוכתה וכי למידין מדבר שלא היה אלא לפי שעה בשעת העשייה ולקמן גריס מכיון שהבטיחן הקב"ה להכניסן לארץ כמי שהיא לעולם. ומיהו גי' דהכא נראית היא כדמוכח מדלקמן והכי גריס נמי בריש פרק ואלו קשרים:

א"ר פנחס. לא מן המיתרים למדו אלא מתופרי היריעות הוא שלמדו נפסק היה קושרו כלומר כשלא נפסק החוט אלא פעם אחד לא הוה איכפת בזה אלא היה קושרו אלא כשחזר ונפסק ולעשות קשרים קשרים אי אפשר שאין זה דרך כבוד שיהא נראה בהתפירה קשרים קשרים והיו צריכין לחזור ולהתיר את הקשר הראשון ולהסיר החוט וליקח אחר והרי היה שם קושר ומתיר:

אמר חזקיה. הא נמי ליתא שלא היו צריכין לקשור כלל שהרי ההן חייטא אומנא מבליע תרין ראשיה כשנפסק החוט שתופר בו אינו קושר לו החוט האחר שלא תהא נראית הקשירה אלא שמניחו כך ונוטל חוט אחר לתפור ומבליע שני ראשי החוט של זה ושל זה בהתפירה שמתחיל לחזור ולתפור מעט קודם מקום פסיקת החוט ונמצא שמובלעין שני הראשין ואין צריך לקשרן יחד וא"כ מסתמא עושי מלאכה שבמשכן היו יודעין לעשות כן:

והיידא אמרה. והשתא מאיזה היא שלמדו קושר ומתיר שהיה במשכן:

דא. וזה היא שלמדו כהאי דאמר ר' יוסי ב"ח מאורגי יריעות למדו שלא היה אפשר להן בלא קשירה והתרה ומה טעם דכתיב אורך היריעה האחת ומכאן שהיו צריכין לארגה כדי שתהא כולה כאחת ולא לחבר חתיכות חתיכות עד שתתמלא ארכה וא"כ כשארגו אותה וא"א בלי שיפסוק חוטי האריגה וכשנפסק היה קושרו בתחלה עם חוט אחר כדי שיכול לאחוז בידו ולהכניסו בבתי האריגה ולא שהיה מניחו להקשר שא"כ היו נראין קשרים קשרים בהיריעה אלא מכיון שהיה מגיע לארוג במקום שנפסק החוט הראשון ובהקשר שלו היה מתירו להקשר ומעייל לה לראשי החוטין בהאריגה ומחליקן והרי היה קושר ומתיר ולא היה נראה שום קשר בהיריעה וכן אמר ר' תנחומא בשם רב הונא שאפי' חוט הערב שבה ומדרך לקשור על השתי כשמתחיל להרכיבן זה בזה ואעפ"כ היו מצמצמין שלא יהיה בו לא שום קשר ולא תיומת וזהו כשבאין שני חוטין זה על זה ונראית כתיומת בתוך האריגה והן היו מקפידין שלא יהא בהן מזה כלל ומכוונין שתהא נראית הכל חלק ויפה: