פני משה על תלמוד ירושלמי שבת ז:ב:לו

והא תנינן בורר כדרכו וכו'. בי"ט לב"ה והלכתא כוותייהו:

דר"ג היא. הך ברייתא דקתני בי"ט סופג את הארבעים כר"ג דאמר בפ"ב דביצה אף מדיח ושולה כלומר דכך הוא שיעשה שנותן מים ע"ג הקטניות בי"ט והפסולת צף מלמעלה ושולה אותן ולא התיר לברור אותן כדרכן:

והא תנינן. בתוספתא פ"ב דביצה של בית ר"ג היו שוחקין פלפלין בי"ט ברחיים שלהן א"כ לדידיה מותר לטחון ואסור לבור בתמיה דהא ודאי טחינה חמירא שלא היתרה לגמרי בי"ט וברירה מיהת לברור אוכל לכ"ע שרי:

ר' יוסי בשם ר' הילא. קאמר דאי משום הא ל"ק שלא הותרה טחינה כדרכה בי"ט וכן לא ברירה לדידיה בכדרכה אבל לטחון שלא כדרכה וע"י שינוי ס"ל לר"ג מותר:

ומנין שאין בוררין וכו'. דאמאי לא נימא דכל מלאכה שהיא לאוכל נפש התירה התורה בי"ט:

ר' אחא בשם ר"ש בן לקיש כל מלאכה וכו'. כך הוא בביצה שם ור' יוסי הכתוב כאן ט"ס היא דהא ר' יוסי מקשה עלה:

כל מלאכה לא יעשה בהם עד ושמרתם את המצות כלו' מדסמכה התורה להאי קרא ושמרתם את המצות לקרא דכל מלאכה לא יעשה בהם ש"מ למידרש דה"ק כל מלאכה שהיא מקודם עד שבא לידי ושמרתם והיינו לישה דמלישה ואילך בעי שמירה אותן מלאכות לא יעשה בהם:

ר' יוסי בעי על זה. כלום למדו לתבשיל אלא מכאן. כלומר הרי לא למדו לומר שאינו יוצא במצה של תבשיל אלא מדכתיב ושמרתם כדאמרי' לקמן בפ' כל שעה בהלכה ד' יכול יצא ידי חובתו ברביכה ת"ל ושמרתם את המצות מצה שצריכה שימור יצאת זו שאינה צריכה שימור דכשהיא מבושלת אינה באה לידי חימוץ והשתא לדידך דדרשת האי ושמרתם ללמד שכל המלאכות שהן קודם מלאכות הלישה שהיא הצריכה שמירה שהן אסורין א"כ מנא לן למידרש למעוטי מצה מבושלת שאינו יוצא בה דהא איצטריך ושמרתם לדרשא דלך וליכא למימר דתרתי ש"מ ומדכתב לישנא דשמירה דהא ליתא דאי לא הוה כתיב ושמרתם אלא ועשיתם לא הוה ידעינן לאסור כל המלאכות הקודמים דה"א דכל מלאכה הצריכה לעשיית המצות התירה התורה ומלאכו' הקודמים ג"כ בכלל:

ר' יוסה לא אמר כן. כלומר לפיכך לא אמר ר' יוסי כהאי דר' אחא אלא כך אמר רבי שמעון בן לקיש מדכתיב אך אשר יאכל לכל נפש הוא לבדו יעשה לכם עד ושמרתם את המצות וכלומר מסיפיה דקרא דלהיתירא אתא וסמיך ליה ושמרתם את המצות הוא דדרשינן והשתא שפיר אמרינן דתרתי ש"מ דאפי' הוה כתיבא ועשיתם את המצות הוה ידעינן דהיתירא דאוכל נפש אינה אלא במלאכות שהן גורמים שתהא ראויה לאכילה וזהו מלישה ואילך דאי לאו הכי אלא דאמרת שכל מלאכה שהן שייכין לעשייה של אוכל נפש התירה התורה הוי קשיא אמאי שני קרא בדבוריה דכתיב אשר יאכל לכל נפש הוא לבדו יעשה לכם ואמאי לא כתיב אשר יעשה לכל נפש דהוה כולא עניינא בלשון עשייה וכדהוה נמי כתיבא אבתרה ועשיתם את המצות דהכל בלשון עשייה אלא מדכתיב אשר יאכל והוה סמיך אבתרה ועשיתם את המצות ממילא הוה שמעינן דאותן מלאכות שהן שייכין להעשיה שתהא ראוייה לאכילה אותן הוא שהתירה התורה בדוקא ולאפוקי מלאכות הקודמים והשתא שפיר איכא נמי למידרש מדכתיב ושמרתם ולא כתיב ועשיתם אלא למעוטי מצה מבושלת שאינה צריכה שמירה:

תני חזקיה ופליג. כלומר דלהך דרשא דתני חזקיה למעוטי למלאכות הקודמים פליגא לדינא אהא דר"ש בן לקיש בין לר' אחא ובין לר' יוסי דאלו לדידהו מלאכת הברירה ג"כ בכלל לאסור אותה בי"ט כדקאמרי בהדיא ומנין שאין בוררין ולא טוחנין ולא מרקידין וא"כ לא אזלא מילתייהו אליבא דב"ה שהתירו להיות בורר כדרכו בחיקו בקנון ובתמחוי ובלבד שלא יעשה כדרך חול בטבלא בנפה ובכברה הלכך פליג חזקיה וקאמר דמהכא נפקא לן מדכתיב אך הוא לבדו הרי אלו מיעוטין. וכך הוא בביצה וכאן חסר בהעתקה תיבת לבדו. כלומר מדכתיב שלש מיעוטין דרשינן שלא לקצור ולא לטחון ולא לרקד בי"ט אבל ברירה לית לן למעוטי אלא בורר כדרכו וכב"ה: