פני משה על תלמוד ירושלמי שבת ז:ב:ל

בצל שריסקו. אם נתכוין כדי ליתן טעם שמתוך כך הוא ממתקן אסור לכתחלה לפי שהוא מתקנו לאוכל ואם כדי להוציא השרף ממנו שלא יזיק לו מותר:

צנון טומנו במלח ובלבד שלא ישהא. בו דהוי כבונה שמתוך כך הוא מתקשה:

כליו מבית האומן. שהביאו לו ועדיין לא לבשן ואינו יודע אם יהיו מכוונין למדתו אעפ"כ מותר ללבשן בשבת ואם יתקרע יתקרע שהרי אינו מכוין אלא ללבשן:

נסתבכי בגדיו בקוצים. שהלך בין הקוצים ונסתבכו מהן על בגדיו ה"ז מפשרן ומסירן במקום צינעא כלו' אם הן מבפנים שלא יכאיבו אותו ובלבד שלא יקרע בגדו כשמסירן:

נטל טיט. שהוא על בגדו ה"ז ממרחו בידו אחת כלומר כשנוטל הטיט מעל בגדו עושה ע"י שינוי וממרח ממנו בידו אחת ובלבד שלא יכסכס את הבגד הרבה כשמסיר הטיט:

ההן ננעה. מלשון נענוע וניעור המנער והמנענע מן האבק והעפר שעליו:

בחדא שרי. בפעם אחת מותר ובתלתא פעמים אסור לפי שכשמנענעו הרבה מיחזי כמלבנו ובתרתי פעמים צריכה דמספקא היא לן אי שרי או אסור:

ההן דסחי. זה שהוא רוחץ עצמו בנהר:

הכין שרי אם רוצה להסיר ממנו המים בסדין או באיזה דבר הכין. והיינו פעם אחת שרי:

ואם הכין והכין כלומר שמסיר מצד אחד וחוזר ועושה בהיפך כן אסור משום סחיטה ואידך אמר בין הכין ובין הכין כלומר בין כך ובין כך אסור ואפי' בפעם אחד:

ר' אבא בר זמינא וכו' ולא שבקיה רבי זעירא למיעבד לנגב ממנו המים כלל וכלל דחייש משום סחיטה: