פני משה על תלמוד ירושלמי שבת ו:ט:טו

כי לא נחש ביעקב. מדלא כתיב כי אין נחש קרי ביה כי לו נחש שהמנחש לו הנחש:

כעת יאמר וגו'. שמלאכי השרת ישאלו אותם מה פעל אל שהן לפנים ממחיצתן ולמי ישאלו לאשר אין לו נחש:

כבחצי. כמו קרוב לחצי ימיו של עולם היה אותו רשע בלעם מ"ט דכתיב כעת כמו העת אשר עבר יזכו לאותו יום שיאמר ליעקב וגו':

כל מי שפעל עם אל. שהיה יגע בתורה ובמצות יבוא ויטול שכרו ודריש מכעת יאמר ליעקב ולישראל דמשמע שיאמר להם איזה דבר ומה יאמר מה פעל כל מי שפעל עם אל ולהאי מ"ד ס"ל דיאמר על ישראל מפי בת קול של הקב"ה שהוא האומר ולאידך דבתריה ס"ל דמלאכי השרת הם האומרי':

ואומרין להם מה פעל אל. עכשיו מה הורה לכם הקב"ה לעשות:

ולא כבר עשה כן בעולם הזה. בשעה שניצולו חנניה מישאל ועזריה מכבשן האש שהיו מהלכין בתחלה ואחר כך הלך המלאך שנשלח להצילם כדדריש וריוה די קדמיתא אין כתיב כאן אלא וריויה די רביעאה דמי לבר אלהין שהיה מהלך אחריהם:

ומה ת"ל וחבל לא איתי בהן. דה"ל למיכתב לית בהין אלא מלמד שהיו סריסים בתחלה ונתרפאו עכשיו אף מזה וזהו לא איתי בהון לא נמצא מה שהיה בהן בתחלה. ואיידי דמייתי להאי קרא דריש ליה לכוליה:

הן היו מכבשין לפניו את האור. המלאך ירד להצילם והן לא היו צריכין לו שזכותם וצדקתם הלך לפניהן והיו מכבין ומכבשין לפני המלאך את האור שהרי אחריהם היה נראה:

באותה שעה. שאמר דמי לבר אלהין. ירד מלאך וסטרו לההוא רשיעא על פיו וא"ל תקין מילך וכי בר אית ליה לאלהים חזר ואמר אח"כ בריך אלההון וגו' ולא אמר די שלח בריה אלא די שלח מלאכיה ושיזיב לעבדוהי די התרחוצו עליה בלחודיה והודה שאין עוד אלהים מלבדו:

הדרן עלך פרק במה אשה