פני משה על תלמוד ירושלמי שבת ו:ב:ג

כמה מסמרים יהו בו. ויהיה מותר לצאת בו בשבת לפי שלא גזרו אלא מעין המאורע שהיו לחזק אבל אלו כדקאמר לקמן אינן אלא לנוי ומותר. וגרסי' להא בפ"י דסנהדרין בהלכה א' וכן הא דלקמן:

שבעה וכימיך דבאך. לעיל מיניה כתיב ברזל ונחושת מנעלך וכימיך של ימי השבוע דבאך חיזוקיך:

שלשה עשר בזה וכו' כמנין משמרות. הכהונה שהן כ"ד ורמז לזה וכמסמרות נטועים המסמרות כמשמרות:

כלי בית אם נתן בו מסמר אחד שהיה משתמש בו לכלי הבית אינו עולה למנין המסמרים שלו:

מהו ליתנם. לכולם של מספר למר כדאית ליה ולמר כדאית ליה בסנדל אחד או במנעל אחד ואמר לו שרי דאין קפידא אלא על המספר:

אין מגרדין. בשבת סנדל ומנעלים מפני שקולף והוי ממחק:

אבל סכין. ודוקא בישינים כדמוכח מהאי ברייתא דלקמן:

הראשונים היו מתירין. והשניים. דור שלאחריהן היו אומרין אין מגרדין וכשנשאלה לרבי אמר ג"כ אין מגרדין:

הא אזילא חדא מן תלמידוי דר"ח רבה. הלך ואסר דבר אחר מהן במה שאמרו בשם הראשונים שהרי רבי מן הראשונים הוא וקאמר אין מגרדין:

ובלבד לאחורי הסכין שהוא כלאחר יד:

נהיגין הוינן יתבין קומי רבי. ובסנהדרין שם גריס קומי רב ונכון הוא שהרי ר' חייא בר אשי מתלמידי רב היה:

משחין ומשזגין. היינו מושחין ומכבסין אותן אבל לא היינו מגרדין:

אין סכין וכו'. מפני שהוא כמעבד:

סך שמן. על גופו ומתגלגל ע"ג קטובלייא והוא עור שלוק חדש ואינו חושש אבל לא יתננ' להקטובלייא ע"ג טבלא של שיש ולהתעגל עליה דמיחזי כמי שהוא מכוין לעבדה יפה הואיל ושוטחה ע"ג טבלא:

רשב"ג מתיר. דהואיל ומ"מ אינו סך שמן עליה בעצמה אין כאן משום מעבד: