פני משה על תלמוד ירושלמי שבת ו:א:ב

גמ' ע"י וכו'. כלומר דהאי ולא תטבול דקתני טעמא הוא מפרש דמפני מה אסרו חכמים לצאת בהן משום שעל ידי שהיא מתרת אותן לפי שהן חוצצין בטבילת נדתה חיישינן שהיא שוכחת ומהלכת בהן כשהן בידה ד' אמות בר"ה:

בקדמיתא. בראשונה היו אומרים דטעמא הויא ע"י שהיא מתרת את התפור כלו' החוטין האלו כשהיא מתרת וסותרת אותן הרי זה כמתיר את התפור בשבת:

ולא הוינן אמרין כלום. חזרנו בנו דלא אמרינן כלום דאין זה מתיר את התפור דתני ר' הושעיה חותל והיא סל שמניחין בו תמרים קורע ומתיר ובלבד שלא יקשור וה"נ כן דאין נקרא מתיר אלא בדבר העומד להתקיים כך אלא טעמא הויא כהאי דמפרש לה רב נחמן בר יעקב:

תמן תנינן. בפ"ט דמקואות אלו חוצצין וכו' והרצועות שבראשי הבנות ר' יהודה אומר של צמר ושל שער אינן חוצצין:

לית כאן שיער על דעתיה דר' יהודה. כלומר הא דקתני בדברי ר' יהודה של שער אינן חוצצין לאו על דעתיה דר' יהודה בלחוד הוא דמיתנא דלא פליג ת"ק אדר"י בשל שער אלא של צמר הוא דפליג על ר' יהודה הא של שיער ד"ה אין חוצצין משום דשער ע"ג שער לא מיהדק כל כך. והא דנקט ר' יהודה בדבריו של שער ה"ק כשם שמודים אתם לי בשל שער כך אודו לי נמי בשל צמר:

היתה נימא אחת. קשורה חוצצת: