פני משה על תלמוד ירושלמי שבת ה:ב:ב

גמ' שמואל אמר בקשורה לו מע"ש. מיירי דאלו בשבת אינו יכול לקושרה דמיחזי כמתכוין להוליך הבהמ' למקום רחוק אבל ליתן המרדעת על החמור בשבת בלא קשורה ס"ל לשמואל דמותר. והכי מוכח מדקאמר חלין לפני שמואל רב חייא בר אשי לא נהיג כן ואי איוצא בקשורה לו הוא דקאמר היאך פליג אמתני':

מגופתייה. שם מקום:

א"ל שמואל נהיג בקלסטירין. הוא טרסקל כלו' והלא רב חייא בר אשי היה נוהג להתיר טרסקל שבפיו שתולין בו מלא שעורין לאכול ואי טרסקל שרי שאינו אלא לתעניג מרדעת שהוא מפני הצער לשמרו מן הצינה לכ"ש:

דתני. הכי בברייתא זכרים יוצאין בקלסטירין שתולין בהן. א"נ דדרך שאלה אמר לו שמואל לחנין אם נהיג היתר בטרסקל וכדתני בברייתא:

התיב ר' אחא וכו'. על הא דתני בתוספתא פי"ג חבל שהוא קשור בפרה וכו' ניחא הא דאם סבר קשור הוא בפרה קושרין ראש השני בהאבוס בשבת אלא אם קשור באבוס קושרין אותו בפרה קשיא ולא נמצא משתמש הוא בצידדי הבהמה בשבת והרי אסור:

תיפתר. שקושר בה בקשר שאינו של קיימא דקס"ד דמכיון דבקשירה כל דהו הוא קושר לא שהו ולא הוי כמשתמש בצדדי בהמה:

א"ר יוסי. בתמיה וכי שניא הוא לענין משתמש בצדדי הבהמה בין קשר של קיימא או לא הא מיהת משתמש בצדדה הוא:

תיפתר כרשב"א. דמתיר להשתמש בצדדי הבהמה בשבת היא צדדי בהמה היא צדדי אילן מסקנא דמילתא היא אליבא דרשב"א כדאמר לקמן בפ"ג דעירובין בהלכה ג' דדין אחד להם דבתרווייהו למאן דאסר משום דאין עולין באילן ואין רוכבין על גבי בהמה ולר' שמעון בן אלעזר צדדין מותרין:

קיימתיה. להאי ברייתא דהא דקתני חבל שהוא קשור באבוס קושרין אותו בפרה לאו דקושרין בפרה עצמה קאמר אלא במספק החבל שהוא קשור באבוס על החבל שהוא קשור בפרה וקושרו זה לזה ונמצא לאו משתמש בצדדי הבהמה הוא וקמ"ל דקשר דכה"ג לא מיקרי קשר של קיימא לאוסרו משום קושר: