פני משה על תלמוד ירושלמי שבת ג:ו:ב

גמ' ר' חגיי בעי כבה מבע"י ונתוודע לו משחשיכה. ולא קודם לכן מהו אם אותו השמן שבנר מוקצה הוא הואיל ולא נתוודע לו עד שחשיכה הקצה דעתו בין השמשות ממנו או דילמא מכיון שכבה מבעוד יום לא הוי מוקצה אע"פ שלא נתוודע לו וכן חברייא בעו אם כבה בשבת זו וכו' ונמי בכה"ג מיתפרשא ונ"מ נמי שאם נתן הכלי תחתיו דכסבור היה שעדיין דולק מי הוי כמבטל כלי מהיכנו הואיל ולא נתוודע לו או לא. ולא איפשטו הני בעיי:

אמר ר' יוחנן אין לך דבר שהיא בעינו ואינו בהיכנו. כלומר שאע"פ שהיא לפניו והוא בעינו מ"מ אינו כמוכן לו מפני שמקצה דעתו ממנו ואין לך אלא דבר אחד בלבד כגון האי דמתני' שנותן כלי תחת הנר והרי הכלי בעינו ואינו בהיכנו מחמת השמן הנוטף מן הנר ונופל לתוכו:

הרי שמן בנר. הרי השמן גופו שבנר בעינו הוא ואינו בהיכנו שמקצה דעתו ממנו ואמאי קאמרת שאין לך אלא דבר אחד בלבד ומשני שאני השמן שלכך נתנו משעה ראשונה שיכלה בנר ולא הוי דבר שהוא בעינו כמו הכלי דמתני':

הרי חטין בזריעה. כשזורען הקצה דעתו מהן ואע"פ שהרי הן בעינן בקרקע וקאמר דגבי חטים נמי כן הוא דלכך ניתנו משעה ראשונה שיכלו בקרקע והרי הן כמי שאינן בעין וכן הרי בצים וכו' שמשעה ראשונה נתנו תחת התרנגולת שיעשו אפרוחין ויכלו הבצים:

והרי עיטורי סוכה. נויי סוכה שאסורין ליהנות משום דהוקצו למצותן והרי הן בעינן ומשני שאני וכו' דכל שבעה הן בטלין ע"ג סוכה והרי הן כאינן בעינן אלא שמכאן ואילך אחר ז' ימי החג הן בהכנן ולא דמי לכלי שתחת הנר שכל שעה הוא בעין אלא שהקצה דעתו ממנו כל השבת:

הרי מוכין שנתפזרו. בשבת מן הכסת הרי בעינן הן ואינן בהכנן דאסור ליגע בהן משום מוקצה. הכא מה דאמר ר' יוחנן אין לך דבר וכו' בכלים קאמר ותמן באוכלים כלו' דלאו כלים נינהו אלא כבאין מן האוכלין כמו נוצות מבעלי חיים וכיוצא בהן:

הרי מוקצה שיבש ולא נגע בו. כלומר גרוגרות וצימוקין שהן מוקצין מחמת שאינו נוגע בהן ומקצה דעתו מהן עד שיתייבשו והרי הן בעינן ואינן בהכנה. ומשני הכא מה דאמר ר' יוחנן בכלים ותמן באוכלים: