פני משה על תלמוד ירושלמי שבת כ:א:ג

א"ר חיננא אתיא דר"א כר' יהודה. ארישא דמתניתין קאי הא דמתיר ר"א בי"ט לתלות לכתחלה אע"ג דאמרינן דלעשות לכתחלה אהל עראי בי"ט דכ"ע אסור משום דטעמא אחרינא הוא גבי משמרת דס"ל כר' יהודה בפ"ק דמגילה שאף במכשירי אוכל נפש התירו לעשות בי"ט:

כדברי המכשיר ובלבד מלמעלן. כלומר אפילו לדברי המכשיר להוסיף על אהל עראי דווקא שהיו תלויין היריעות מלמעלן ומוסיף לפורסן למטה כהדא עובדא דלקמיה:

הוה ריבעה בבי מדרשא. היה מקום שרובצין ורובעין על מטותיהם בביה"מ והיו הקלעים של המטה פרושין מאתמול בד' אמות מלמעלה ולמחר השכימו בני הישיבה וראו שהיו פרוסין כולו עד למטה והיו סבורין לומר שמדעת ר' יהודה בן פזי עשו כך שהוא התיר להן לפורסן עד למטה אף על פי שלא היו פרוסין מאתמול מלמעלה כ"א בד' אמות ובדקו וחקרו אחר זה ונתוודע להם שלא מדעת ר' יהודה בן פזי נעשה אלא דס"ל עד שיפרוס רובן מאתמול ואז מותר לשלשלן עד למטה:

חייב משום בונה. דס"ל דכבנין ממש הוא מה שפורס את היריעות לאהל ור' זעירא פליג דלאו כבונה ממש הוא ואינו אלא כפורסן ומקפל בשבת ולכתחלה הוא דאסור אם עשה אינו חייב משום בונה:

ההן כילה דעל ארונה מהו. אם מותר לפתוח אותה כילה הפרוסה על הארון הקודש בשבת וא"ל אם היא פרוסה מאתמול נעשה כפותח הדלת ונועל בשבת ואין כאן חשש איסור:

המשמר חייב משום בורר וכו' גרסינן להא לעיל בפ' כלל גדול בהל' ב' עד בעייא דא מילתא מהו לשנות קמח לאחורי הנפה כרבנן ושם פירשתי: