פני משה על תלמוד ירושלמי שבת ב:ד:ג

אם חיברה היוצר וכו'. כלומר ת"ש מהכא דקתני אם חיברה היוצר מתחילה מותר ואי אמרת דטעמא שלא הותחל בכל טיפה וטיפה אמאי מותר בחיברה היוצר הא אכתי שייך בה האי טעמא אלא ש"מ דטעמא משום שמא ישכח ויערה וכשחיברה היוצר ליכא למיגזר שהרי מחוברת ועומדת היא. ודחי לה הש"ס דשאני היא לפי שכולה אחד היא ואפי' להך טעמא שלא הותחל בכל טיפה ליכא למיסר בהא דהרי כולה כנר אחד היא:

אלא אם חיברה בסיד או בגיפסיס יאות. כלומר אלא מהכא הוא דתפשוט שפיר הבעיא דקתני בתוספתא פ"ב אם חברה בסיד או בגפסיס בע"ש מותר והרי כאן לא חיברה הי צר מתחילה ולא שייך למימר בה כולה אחת אלא ש"מ דטעמא משום שמא ישכח ויערה והלכך כשחיברה חיבור כל דהו סגי דתו ליכא למיגזר שמא יטלנה לערות ממנה שמן לתוך הנר:

דר' יודה כדעתיה. הא דר' יודה דמתיר לשיטתיה הוא דאזיל דס"ל דכל משקה טופח חיבור הוא לכל מילי כדקתני בתוספתא דטהרות ספ"ט מקל שהוא מליאה משקין טופחין טמאין ר' יהודה אומר משום ר' יהושע כיון שהשיקה למקוה טהורה ופליג אחכמים דמתני' דסוף פ"ח דטהרות דסברי עד שיטביל את כולה דמשקה טופח אינו חיבור לא לטומאה ולא לטהרה והשתא לר' יהודה איכא למימר משום דלא ס"ל כחדא מהני טעמא משום שלא הותחל בכל טיפה וטיפה ליכא דהמשקה טופח חיבור והוי כמדליק מע"ש לכל השמן שבהנר ושבהשפופרת וכמדליק בשאר הנרות. ומשום שמא ישכח ויערה לא גזר ר' יהודה משום דבדיל מיניה:

תני. בחדא ברייתא פתילה אחת וכו' אסור דבכל הני איכא למיגזר ור' יהודה מתיר וקאמר ר' חנניא דהכא נמי משום דר' יהודה כדעתיה דס"ל משקה טופח חבור וכדלעיל: