פני משה על תלמוד ירושלמי שבת ב:ג:ו

ר' אחא. אמר דלא תדחק לאוקמי בג' על ג' מצומצמות אלא דהיינו טעמא דהויא כאלו הוא עושה מעשה בידים לטהרה דהרי מי לא מודית לו שאם עשאה מזור טהורה. מזור הוא כעין מיזרן המוזכר בפי"ט דכלים שהוא כעין אבנט שעושין סביבות כלי אחד לקשרה ולחברה והויא לה כתשמישי כלים שדינן שהן טהורים שאינו אלא לשמש בהן בשעת מלאכה בלבד וכדתנן בפ' ט"ז דכלים דכשהן בפני עצמן טהורין והשתא שרייה בשמן וכי זה לא כמי שעשאה מזור הוא שאין זה אלא לשמש את הנר לצורך הדלקה ונמצא מטהר בידים הוא משעה ששרה אותה בשמן וגזור בכל ע"ש אטו י"ט שחל להיות בע"ש:

נראין הדברים וכו'. כלומר היו נראין שתהא הלכה כר"ע בהאי מתני' דכלים דלעיל מפני שהוא אומר מעין שניהם ומכריע אבל אעפ"כ אינה הלכה אלא כר' יהושע וכדמסיק להטעם משום דמקולי ג' על ג' שנו כאן דלא חשיבי כלל לפי שהתקינו לדברים קלים כאלה והשיעור אין בהם ולפיכך לעולם טהורה היא כר' יהושע:

לא סוף דבר טהרה וכו'. אדברי ר"ע דמתני' דידן קאי דקאמר טהורה היא ומדליקין בה לאו דוקא דתלי בהדלקה אם היא טהורה דלענין הדלקה לא שני לן בין אם היא טהורה או טמאה דר"ע לית ליה סברא דר"א דלעיל אלא האי דנקיט בכי האי לישנא בגין סברי' דרב דקסבר מסיקין בכלים ואין מסיקין בשברי כלים בי"ט דס"ל כר' יהודה במוקצה וסד"א דטמאה הוי ליה כשברי כלי דאקציה דעתיה מינה קמ"ל דטהורה היא וכלומר ולאפוקי מאיסורא אפי' לסברי' דהאי דס"ל במוקצה כר' יהודה קאמר: