פני משה על תלמוד ירושלמי שבת ב:ג:ד

תמן תנינן. בפכ"ח דכלים פחות מג' על ג' שהתקינו לפוק בו את המרחץ לסתום נקביו שהמים באים דרך שם וסותמן לעת הצורך:

ולנער בהן את הקדירה. לאחוז בו את הקדירה ולנערה:

בין מן המוכן וכו'. לקמיה מפרש לה:

ר' יהושע אומר בין מן המוכן בין שאינו מן המוכן טהור. והכתוב בספרים כאן בדברי ר' יהושע אף מטלית חדשה ט"ס היא:

מה בין המוכן וכו' בין שהכינה לתוך הבית. שהצניעה והכינה לצורך זה בין שהשליכה לאשפה וזהו שאינו מן המוכן וס"ל לר"א דמכיון שהתקינו בתחלה לכך אע"פ שאחר כך השליכה לאשפה לא בטלה:

והתנן. שם בפ' כ"ז בסופו שלש על שלש שהשליכה באשפות טהורה החזירה טמאה לעולם השלכתה מטהרתה וחזרת' מטמאתה חוץ משל ארגמן ומשל זהורית טובה ר' אליעזר אומר אף מטלית חדשה כיוצא בהן דאגב חשיבותייהו לא בטלי ולית בר נש אמר אף או אפילו עדי א"כ מודי על קדמייתא דמשאר בגדים השלכתה לאשפה מטהרתה שהרי אינו חולק ר"א על זה וע"כ הוא כן מדקאמר אף זה כיוצא בהן דשל ארגמן וכו' אבל בשאר בגדים מודה הוא והשתא מה בג' על ג' השלכתה מטהרתה פחות מג' לג' לכ"ש והאיך קאמרת דשאינו מן המוכן לר"א השליכה לאשפה הוא:

בין שהכינה לטלותה. כמו לתלותה וכו'. כלומר אלא דה"ק בין שהכינה לתלותה על היתד שתהא מזומנת לכך בין שלא הכינה לתלותה אלא הניחה אחורי הדלת עד שיצטרך לה אבל אם השליכה לאשפה אף ר"א מידה דטהורה דבטולי בטלה:

הדא ילפא וכו'. כלומר משום דקשיא ליה להש"ס דבמתני' קתני פתילת הבגד משמע דעדיין בגד הוא דיש בו ג' על ג' ובהא קאמר ר"א טמאה ואע"פ שקיפלה לעשות פתילה אלא שעדיין לא היבהבה לא בטלה והא התם קאמר דאפי' בפחות מג' על ג' כשהתקינו לצורך איזה דבר לא בטלה כל זמן שלא השליכה לאשפה והשתא וכי קלקל אותה במה שקפלה לפתילה שלא תהא ראויה לפוק בו את המרחץ הלא עדיין לא היבהבה וראויה להשתמש בה איזה דבר וא"כ אפי' בפחות מג' על ג' אמאי לא תטמא לר"א הלכך מפרש וקאמר הדא מתני' דכלים דאייתינן לה ילפא מההיא מתני' דהכא וההיא דהכא ילפא מן הדא מתני' דכלים ולא תיקשי דתרווייהו כי הדדי נינהו אליבא דר"א כדמסיק ואזיל:

הדא ילפא מן ההיא דברי ר"א והוא שקיפלה. כלומר האי דקתני במתני' דכלים פחות מג' על ג' לא תפרש דבדוקא קאמר אלא דנילף דברי ר"א דהתם מדברי ר"א דהכא דבהוא שקיפלה מיירי שהיה בה ג' על ג' וקיפלה בתחילה לעשות פתילה כדמיירי כאן ומתוך כך נתמעטה ואין בה אלא כדי פחות מג' על ג' ואח"כ התקינו לדבר אחר לפוק בו את המרחץ או לאיזה צורך הלכך בין מן המוכן וכו' כדמפרשינן לעיל ולעולם טמאה היא כל זמן שלא השליכה לאשפה והקיפול לא מהני בה לבטלה מתורת ג' על ג':

וההוא ילפא מן הדא בשלא הכינה לתלותה. כלומר וא"ת דאי הכי תיקשי במתני' מאי איריא דקתני ולא היבהבה הרי אפי' אם היבהבה נמי משכחת לה טומאה בשהתקינו אח"כ לפוק בו את המרחץ דהא אמרת דכל היכא שהתקינו אח"כ לאיזה צורך טמאה היא דקיפול לא מהני לה וא"כ אפילו היבהבה לא תיהני לה דהא מיהת אכתי ראויה היא לצורך איזה דבר לסתום או לנער וכו' ומדדייק ר"א לומר ולא היבהבה הוה משמע דאם היבהבה כבר ביטלה מכל וכל ואמאי הלכך מפרש דבאמת ההיא מתניתין דהכא ילפא היא מהדא דמתניתין דכלים דהכא מיירי בשלא הכינה לתלותה אבל אם הכינה לתלותה ולעשות בה איזה דבר טמאה ואפילו אם היבהבה והתם דמפרשינן לר"א דאף אם לא הכינה לתלותה טמאה היינו נמי כשקיפלה ולא היבהבה דאלו הכינה לתלותה חשובי אחשבה ולעולם טמאה היא. והשתא תרווייהו מתוקמי שפיר אליבא דר"א: