פני משה על תלמוד ירושלמי שבת ב:א:ט

מפני שהאור ממשיך לאחוריו. הלכך אסרו באלו פתילות ושמנים דחיישינן שהוא שוכח ומוציא את הפתילה לתקן אותה:

ועוד. טעמא אחרינא איכא בהו לפי שלא הוצתה האור ברוב הדולק מבעוד יום דמסתמא הוא כך באלו שאין נדלקין היטב:

ר' זעירא בעי אם דמעתה למדין אנו מכאן שהפתילה צריכה הצאתה ברוב הדולק ממנה מבעוד יום:

אתא ר' שמואל וכו' וקאמר. דאין הכי נמי דהכי אמר ר' יוחנן פתילה וכו':

התיבין חבריא והא קורה. דאמרי' לעיל בסוף פ"ק דקורה יחידות סגי ברוב הקיפה והרי לא הוצת האור ברוב כל הדולק ממנה ואפ"ה שרי וכן התיב רבי בא בר ממל:

והא ששיתא. והוא עששית שנדלקת והרי לא בעי' בה שיוצת האור ברוב הדולק ממנה מבעוד יום. דמסתמא כשמדליקין העששית אין מקפידין שתוצת האור ברוב הדולק:

אמר ר' שמי. דמאי קושיא דבכל מקום דמסתמא הולכת ודולקת היא לא בעינן ברוב הדולק דהרי לא כן אמר רבי זעירא וכו' לעיל בסוף הפרק דאלו ארבעה מדורות אין צריכין שיאחז האור ברובן אלא בכל שהן סגי לפי שמסתמא הולכין ודולקין ואינן מתכבין ואם כן ה"ה בקורה וכן בעששית טעמא נמי משום הכי ולעולם בעלמא אמרינן דפתילה צריכה שהוצת האור ברוב הדולק והיינו טעמא דמתני' בהני פתילי שאסרו חכמים להדליק בהן:

ועוד מן הדא. ראיה דהאי טעמא הוא העיקר בהני פסולי דמתני' ולא משום שמא ישכח ויוציא את הפתילה:

דרב תחליפא שאל לרב חסדא. שראה אותו שהיה משתמש בתשמישי מצוה לאור החנוכה ואמר לו לא כן למדתנו רבינו שבת שחל להיות בחנוכה אסור לראות מטבע הברכות של התפלה לאור החנוכה. ומלשון מטבע שטבעו חכמים הוא והא דנקיט שבת משום שכן דרך הוא לפי שאין מטבע התפלה של שבת רגיל כל כך ושגור בפי כל האדם כדרך שהוא רגיל בתפלה של ימות החול ועוד דקמ"ל דאף על פי שהוא עיון קל לראות מטבע של ברכות בשבת ודבר מועט הוא אפילו הכי אסור. אלמא אפי' תשמישי מצוה אסור להשתמש לאור החנוכה. והכי שמעינן דשאל לו לרב חסדא והשתא אי ס"ד דטעמא דהני פסולי שמנים או הפתילות בשבת משום שמא ישכח ויוציא את הפתילה מאי איריא דקאמר בשבת של חנוכה שאסור לראות מטבע הברכות לאור החנוכה ומשום דאסור להשתמש לאורה דהכי משמע מדשאל לו על שראה לאורו תיפוק ליה דאסור מטעמא שמא ישכח ויוציא את הפתילה דהא אנן קיימא לן כהאי מאן דאמר דפתילות ושמנים שאמרו חכמים אין מדליקין בהן בשבת מדליקין בהן בחנוכה בין בחול בין בשבת ואם כן בלאו הכי איכא האי חששה לפני אור החנוכה בשבת:

הרי אינו שוכח ומוציא את הפתילה. כלומר דהוי מוכרח הוא מדהקשה לו כך דלית לן למיחש להאי טעמא שהוא שוכח ומוציא את הפתילה ולפיכך לא אמר אלא מטעמא דאסור להשתמש לאור החנוכה:

הוי לית טעמא וכו'. והשתא על כרחך דבמתני' ליכא טעמא אלא משום שלא הוצת האור ברוב הדולק בכל הני דקחשיב להו: