פני משה על תלמוד ירושלמי שבת יט:ו:ג

מל ולא פרע את המילה. לא גילה העטרה מאותו עור שתחת הערלה ומכסה את הראש הגיד כאלו לא מל כלל:

גמ' ר' אבינא וכו' בחופה רוב גובהה וכו'. כדפרישית במתני':

בחופה רוב גובהה. ובפ' הערל גריס בדברי ר' יוסי רוב גגה והוא בראשה במקום היותר גבוה. וא"א לפרש לזה על רוב גובהו אלא רוב רוחב גגו קאמר ומיקל יותר מדר' אבינא:

בודקין אותו בשעה שמתקשה האבר. שמתוך הקישוי מתפשט בשרו ואם אז מגולה רוב גובהה של עטרה א"צ למולו:

תני וענוש כרת. אמל ולא פרע את המילה קאמר שאם הוא בשבת ענוש כרת הוא על חילול השבת דה"ז כאלו לא מל ועביד חבורה ולא קיים המצוה וה"ה נמי בציצין המעכבין כן:

הדא דתימר בשאין בו כדי למרק. דווקא בשאין שהות ביום כדי לגמור המצוה א"כ זה שחותך ולא גמר חילול שבת בלא מצוה אבל אם יש שהות ביום כדי לגמור המצוה ממרק וגו' אפי' איש אחר ואינו חושש הראשון לכלום משום דיכול למימר אנא עבידנא פלגא דמצוה אתון עבדיתון פלגא דמצוה אחריתא:

תני כל שעה שעוסק במילה בשבת חוזר וכו' כדגריס לעיל בסוף ה"ד עד סוף הפרק:

הדרן עלך ר' אליעזר דמילה