פני משה על תלמוד ירושלמי שבת יט:ד:ג

פירש. המל בשבת ופירש אינו חוזר וכו' כדפרישית במתני' ולר' יוסי אפילו סילק את ידו חוזר אף על הציצין שאינן מעכבין:

היידין. הי ר' יוסי והיכן שמעינן דס"ל הכי דתנינן תמן בסוף פ"ג דסוכה י"ט וכו' מפני שהוציאו ברשות מצוה שטרוד במצוה הוא וכדמוקי לה טעמיה דר' יוסי בהאי תלמודא כדתניא כך היה מנהג בירושלים אדם הולך לביה"כ לולבו בידו נכנס לבקר את החולה לולבו בידו וכו' אלמא אע"פ שכבר עשה המצוה ואינו אלא משום מצוה בעלמא טעה בדבר מצוה קרינן ביה ופטור אם הוציאו לר"ה בשבת ומדחזינן דמיקל ר' יוסי בגמר מצוה ה"נ חוזר הוא על הציצין אע"פ שעשה המצוה וסילק ידו דכולה גמר מילתא דמצוה היא:

אף בסכין של מילה ואף במצה כן. כך הוא בפסחים שם וביבמות פ' הערל בהלכה א' וכן הוא לקמן בסוף פרקין וכאן ט"ס הוא. ולשון שאלה הוא אם אמרינן אף בסכין של מילה כן שאם שכח והוציאו לר"ה מחמת טירדא פטור הוא לר' יוסי. וכן במצה ששכחה והוציאה לר"ה בשבת מה אמר בה ר' יוסי. ופשיט לה ממה דאמר ר' יוחנן וכו' אלמא אף דבר שאינו מן המצוה גופה ושאינו מעכב בה הויא כמצוה עצמה לר' יוסי הואיל ונתנה שבת לדחות היום אצל עיקר המצוה. וא"כ ה"ה במכשירי מצוה כן ואפילו במצה כן לר' יוסי דכל היכא דשכח מחמת טירדא פטור כעל המצוה עצמה: