פני משה על תלמוד ירושלמי שבת יט:ג:ה

מה אמר בה רבי יהודה. אם פליג נמי התם גבי ראיה ומחייבו לאנדרוגינוס כמו דמחשיב ליה זכר לענין מילה:

נישמעינה. לזה מן הדא ברייתא דתני בשם ר' יהודה אף הסומא פטור מן הראיה ולית בר נש אמר אף אלא דמודה הוא על קדמיתא דתנינן במתני' להני דפטורין מן הראייה וקאמר אף הסומא ופריך אי הכי מיחלפא שיטתיה דר' יהודה דתמן הוא אמר פרט דמודה היא לתנא דמתני' דהתם דדריש מזכורך פרט לאנדרוגינוס והכא גבי מילה אמר זכר לרבית אנדרוגינוס:

ר' יהודה ורבנן מקרא אחד דרשו. כלומר דגבי מילה היינו טעמיה דתרוייהו מקרא אחד דרשי אלא דרבנן נקטי לרישיה דקרא בדוקא וסיפיה לדרשא. ור' יהודה נקט איפכא כדמפרש ואזיל:

ר' יהודה דריש זכר. דכתיב וערל זכר אשר לא ימול וגו'. ולרבנן אי הוה כתי' ערל סגי ומה ת"ל זכר עד שיהא כולו זכר ולר' יהודה אי הוה כתב זכר סגי ומה ת"ל ערל ואפי' מקצת ערל:

ברם הכא גבי ראיה דכתיב כל זכורך ולא כתיב כל זכר אלא פרט לאנדרוגינוס לכ"ע: