פני משה על תלמוד ירושלמי שבת יט:א:ט

כל תורה שאין לה בית אב. שאינו מקובל איש מפי איש אינה תורה לסמוך עליה שהרי לא רצו לסמוך על כל הראיות והוכחות שדרש להם עד שאמר כך שמעתי משמעיה ואבטליון:

תמן תנינן. בפ"ב דפרה רכב עליה וכו' פסולה שכל דבר שהוא לצורכו נפסלה מחמת עבודה שעבד בה וקתני בסיפא אבל קשרה במוסירה וכו' כשירה זה הכלל כל שהוא לצורכה כשירה לצורך אחר פסולה:

הדא ילפא מההיא. ההיא דפרה ילפא מן ההיא דלעיל וההיא דלעיל ילפא מן הדא דפרה כדמפרש ואזיל:

הדא ילפא מההיא שאם תלה בה. בפרה הסכין לשחטה כשירה כדאמרינן גבי פסח מי שפסחו טלה היה תוחבה בגיזתה ואין כאן עבודה בקדשים וילפינן נמי לגבי פרה דכה"ג לאו עבודה הוא והרי זה בכלל לצורכה. וההיא דלעיל ילפינן בה מפרה שכל עבודה שהיא לשם צורך הקדשים אינה עבודה וכעין דתנינן שם עשה לה סנדל בשביל שלא תחליק או שפורס טליתו עליה מפני הזבובים כשרה וה"ה לכל הקדשים אע"פ שאין זה אלא לצורכן כשהן עדיין חיים ולא לשם שחיטתן אינה עבודה הוא:

והלא א"א לשני שבועות. שמיטות שעברו ולא יהא חל י"ד ניסן להיות בשבת והיאך נעלמה מהן הלכה זו אלא מן השמים היה כך כדי ליתן גדולה להלל: