פני משה על תלמוד ירושלמי שבת טו:ג:ו

אין תוקעין. כדרך שנוהגין לתקוע בע"ש לסימן ואם חל יה"כ בשבת אין עושין זה להיכר שבלאו הכי קדש חמור הוא:

לאחר השבת. ואם חל לאחר השבת אין מבדילין במ"ש לפי שיה"כ הוא וחמור הוא כשבת:

מה כר"ע. אם דווקא אליבא דר"ע הוא להא דאמר אין מבדילין דברם כר' ישמעאל יש לו להבדיל להכיר ולהודיע שקדושתו אינו כ"כ כמו שבת שכן חלבי שבת קריבין ביוה"כ אבל לא של יה"כ בשבת:

אפי' כר' ישמעאל לא יבדיל. שהרי כלום נתקן הבדלה אלא כדי להכיר להתיר דבר שהוא אסור לו ביום. ועכשיו הוא שהותר לו והרי אלו הקטיר חלבי שבת בשבת עצמו שמא אינו מותר בתמיה ומכיון שאין כאן להתיר דבר שנאסר לו ביום לא יבדיל ואפי' לר' ישמעאל:

ויבדיל שכך הוא מתיר וכו'. כלומר אע"פ כן יבדיל במוצאי שבת כדי להודיע דבהכי קיל הוא יה"כ משבת שכן הוא מותר להדיח ביה"כ כבשים ושלקות לצורך הלילה משא"כ בשבת ומשני ר' יוסי דכלום הוא מותר להדיח כבשים ושלקות ביה"כ לא מן המנחה ולמעלה וא"כ היאך יהי' זה שיבדיל במוצאי שבת סימן לכך:

ויבדיל בשבת מן המנחה ולמעלה ויהא ניכר לפי שמתרת ביוה"כ יהיה מותר להדיח כבשים ושלקות בזמן הזה וקאמר דהאיך קאמרת שיבדיל מן המנחה ולמעלה שהרי מה נפשך על מה יבדיל דכוס אין כאן נר אין כאן ובמה יבדיל וקאמר ר' אבון דהא ל"ק דה"ק ויבדיל בתפלה מן המנחה ולמעלה כלומר מזמן המנחה ולמעלה ותקנו שאז יתפלל מנחה ויבדיל הוא בתפלה ולא משני עלה מידי:

הדרן עלך אלו קשרים