פני משה על תלמוד ירושלמי שבת טו:ב:ב

גמ' כמפתח אימרא וכו'. משום דקשיא ליה מאי קמ"ל קושרת מפתח חלוקה פשיטא הרי בכל יום ויום קושרת ומתרת היא. לפיכך מפרש במפתח של האימרא שהוא מדביקתו לחלוק קאמר ומהו דתימא דיכולה להניח האימרא בלא שתתיר אותה ומבטל ליה קמ"ל:

אמר ר' יוסי. דלא צריכת לדחוקי ולאוקמי במפתח של האימרא אלא במפתח החלוק ממש וכגון שהוא עשוי כמין שני דפין נשמט כלומר כעין שתי לשונות מכאן ומכאן. ויכולה היא להיות מניח לאחד שיהא נשמט לגמרי וקושרת בהשני. ומהו דתימא חדא בטולי מבטל לה קמ"ל. א"נ דהאי נשמט אדלקמיה קאי ומילתא אחריתא היא שאם נשמט אחד מהשני דפין וכן רצועות מנעל וסנדל שנשמט אחד מהאזנים נוטל ומחזיר בשבת ובלבד שלא יקשור דמכיון שנשמט לא התירו לקשור לכתחלה:

חוטמו. של מנעל וסנדל שנשמט:

הוון. בני הישיבה בעיין מימר דבהכי מתרצינן דבריהם ולא פליגי דמ"ד מותר בשיש בו נקב אחד במקום שמחזירו לשם דלא מיחזי כעין מלאכה לפי שנוח להחזירו כך. ומ"ד אסור כגון שיש בו שני נקבים אחד מכאן ואחד מכאן ומחזיר ראשי חוטמו שמכאן ומכאן לתוך נקביו דהאי מיחזי טפי כמלאכה:

אמר ר' יוסי בר' בון. דלא היא דלאו בהכי תליא מלתא אלא בין זה ובין זה כמאן דאמר בשיש בו שני נקבים כלומר דמצית לאוקמי לתרוייהו כמאן דאית ליה דבשני נקבים מיירי ואפ"ה ל"ק:

מהו כדון. ואלא מ"ט דמאן דשרי וכמאן מוקמית להני ברייתות:

מ"ד מותר ברפין. שהן רפויין ובקל יכול להחזיר לתוך הנקבים. ומ"ד אסור באפוצים שהן דחוקין ואינו יכול להחזירו לתוך הנקבים אלא בקושי והלכך אסור דמיחזי כעושה מלאכה בשבת: