פני משה על תלמוד ירושלמי שבת יד:ד:ה

כל שהוא מן השפה ולפנים וכו' כדלעיל וגרסינן לכולא הך סוגיא בפרק שני דע"ז בהלכה ב':

ולא מן השפה ולפנים הוא. ואמאי לא התירו:

ר' זעירא לא אמר כן. הכי גריס לה בע"ז. לא אמר בהך דחברייא אלא כל שהוא מן החלל הגוף ולפנים וכו' ול"ק ממתני':

מעלין עצם של ראש בשבת. כשהוא נחלש וגורם לכאב ראש קושרין אותו לחזקו ובזה מעלין אותו למקומו:

בנות אזנים. גידי אזנים שלפעמים הן נופלים מחמת פיהוק שפותח אדם פיו בכח ומעלין אותן בשבת מפני שהוא סכנה:

עין שמרדה. רוצה לצאת כאדם המורד ויוצא:

גבות ידים. מכה שעל גב היד וגב הרגל הרי הן כמכה של חלל ומרפאין אותו בשבת:

ההן סימוקא. כלומר ר' אבהו אמר דהכי אמר ר' יוחנן אם נתאדם המכה שעל גב היד והרגל אז היא סכנה:

לוקטים לו עוקץ עקרב בשבת. אם נשכו עקרב לוקטין לו עשבים ונקרא עוקץ עקרב אפילו בשבת:

ההן חמרא. היין הזה שמשימין לרפואת העין מותר לתת אותו מחוץ לעין בשבת והוא נכנס מאליו לתוכו אבל להשימו בתוך העין אסור:

ההן רוק תפל. שמרפא אסור למשוח בו ע"ג העין בשבת שאינו אלא משום רפואה:

מינה את שמע לחזיזתה. מכאן אתה למד לחזזית שבתוך העין מה שהוא מותר בשבת ומה שהוא אסור:

הדא אורדענה. צפרדע כתרגומו ולפעמים עולה מכה באדם כצורת צפרדע סכנה הוא ומרפאין אותו בשבת:

עכשובניתא. עכביש. וזהו ג"כ מכה כצורת עכביש וכן גומרתא כצורת הגחלת והיא בועה אדומה וכולן סכנה הן ומותר לרפא אותן בשבת:

נותנין עליה. רטיה ואפי' היא מחמץ בפסח ואסור בהנאה מותר בפני הסכנה:

ההן בלעה. מורסא על שם שהליחה מכונסת ובלועה בתוכה נקראת בלעה ושרי לכתחלה להוציא ממנה הליחה בשבת:

מתני' אמרה כן. ממתני' שמעינן דמותר דתנינן לקמן בפ' כל הכלים מחט של יד ניטלת בשבת ליטול בה את הקיץ שנכנס בבשרו וא"כ ה"ה שמותר להפיס את המורסא להוציא את הליחה דאם לא כן קשיא מה בין קוץ שמותר להוציאו ומה בין בלע הלא הקוץ ג"כ מובלע בבשרו אלא ודאי דבשתיהן מותר הוא לכתחלה:

וההן עיימא דעיינין. כך הוא בע"ז שם:

עין שהוכהה מראיתו. והנה כהה תרגומו והא עמיא:

ושרא. להון לעשות רפואה בשבת ואמר לון ר' בא אוף אנא שרי דכוותיה ס"ל: