פני משה על תלמוד ירושלמי שבת יב:א:ד

וההן דנקר כיפין. וזה שהוא מנקר כיפי האבנים או לעמודין או לרחיים מקטע פספס מקטע או שהוא קוצץ ועושה פספסין ואח"כ חוזר ומקטע להצדדין ומחליקן כולן אלו תולדות דמסתת הן:

המרכיב מטה של גילה. נקרא מיטה גללניתא והיא עשוייה פרקים פרקים ומפרקין אותה לעת הצורך וכשרוצה לשכב עליה מרכיב הפרקים זע"ז ונעשית שלימה ואם עשה כן בשבת חייב משום בונה:

אמר ר' זעירא. אמאי חייב שהרי אינו אלא כנוטל מלבן ונותנו ע"ג לבינים אחרים בשבת ולא נקרא בנין אלא כשתוקע בחוזק ומחבר הפרקים זה לזה:

להתיר שולחן של פרקים בשבת. לפרק אותן ולחזור להרכיבן כדי להשתמש בו:

אמרי רב הונא בר חייה הוה עמיה והסכים עמיה להיתר ושמע רב יהודה וכעס ואמר מאן דהורה ליה להיתר לא יליף ולא שימש חכמים דסבירא ליה לרב יהודה כתנא קמא דברייתא דלקמי' דמיהת איסורא איכא להחזיר אותן:

כרשב"ג הורי ליה. דסבירא ליה אם היו רפוים נוטל ומחזיר והלכה כמותו:

דתני וכו' ואם החזיר פטור אבל אסור לכתחלה ואם תקע בחוזק ע"י יתידות ה"ז חייב:

תני. בתוספתא פ"א דב"ב דכלים גבי יתידות המחרישה ושאר הכלים שלה בזמן שהן תקועים חיבור לטומאה שאם נטמא אחד נטמא חבירו:

ולהזייה. שאם הזה על האחד מהן עלתה הזאה על כולן ואם קבועים ולא תקועים חיבור הן לטומאה אבל לא להזייה והתם גריס גם בקבועים חיבור לטומאה ולהזייה אבל הניטלין זה מזה וחוזרין ונותנין עליהן אינו חיבור לא לטומאה ולא להזייה קתני מיהת גבי קבועין דחיבור הן לטומאה והכא את אמר הכין בתמיה דדוקא אם תקע ה"ז חייב הא אפילו בקבע חיבור מיקרי תמן דרכן לקבע לא לקבע אינו חיבור. כלומר שאני התם שדרכן בכך אם תקע אותן ואע"פ שלא תקען נוחין הן להשתמש בהן ואם לא קבע אז הוא דאינן חיבור והלכך בקבע תליא מילתא אבל הכא תקיעתן הוא גמר מלאכתן לפי שמדרך לתקוע אותן בחוזק שלא יתפרדו ולפיכך דוקא אם תקע ה"ז חייב: