פני משה על תלמוד ירושלמי שבת יא:ג:ב

גמ' מתניתא. דקתני בכותל סתם בשאין שם חור בכותל מיירי ודנח בכותל כדמוקי לה לקמן בדבילה שמינה אבל אם יש שם חור ונח בחור בזה תליא במחלוקת רבי מאיר וחכמים ששנינו בברייתא זרק למעלה מעשרה והלכה ונחה בחור כל שהוא ר"מ מחייב וחכמים פוטרין ומפר' ואזיל לפלוגתייהו:

על דעתיה דר"מ בין שיש בו ד' על ד' בין שאין בו ד' על ד' את רואה את הכותל כגמום. כלומר דטעמא דר"מ דס"ל חוקקין להשלים ורואין את הכותל כאלו חתוך וחקוק הוא והיינו מפני שדרך החורין שהן לצד רשות הרבים שמפולשין הן לרשות הרבים ומבפנים הם רחבים ארבעה אבל לא מבחוץ לצד רה"ר שהוא הולך ומיצר והחפץ שנח בו אינו חוזר לאחוריו וקסבר ר"מ דמכיון שהכותל הוא עב וראוי לחוק בי שהרי יש בה חור מבפנים ארבעה אע"פ שאין בו רחב ארבעה מבחוץ במקום שנח החפץ רואין אותו כאלו הוא זה החור גמום ומפולש ברחב ד' על ד' ועל דעתייהו דרבנן אם יש בו במקום שנח מבחוץ ד' על ד' את רואה את הכותל כאלו כולו החור שבכותל גמום ומפולש והוי כנח ברה"י אבל אין מבחוץ רחב ד' על ד' אין רואין אותו כאילו הוא מפולש אלא כסתום הוא ופטור. והא דנקיט אליבא דרבנן את רואה את הכותל כגמום לאו דבעי שיהא מפולש לרה"י בדוקא דהא ודאי ליתא שהרי למעלה מי' נחה ואם יש בחור מבחוץ רוחב ד' על ד' הוי רה"י אפי' אינו מפולש למבפנים אלא דה"ק דדינא כמו שהיה גמום ומפולש לרה"י:

רב חסדא אמר במוקד לוכסין. אמתני' קאי דקתני בכותל והא לא נח ומיקי לה בכותל משופע והוא באלכסון ופריך ואכתי וכי אין סופה לירד להדבר אשר זרק ונח בו דמ"מ לאו הנחה מיקריא שהרי מתגלגל ויורד:

תיפתר שהיתה דבילה שמינה וניטוחה. בכותל ולא צריכין לכותל מדרון:

לית הדא אמרה שיפוע מדרגה כלמטן. התם בפ"ו דכלאים בהלכה ב' היא דקאי ששנינו שם אף הנוטע שורה אחת בארץ ואחת במדרגה והוא מקום שיפוע בארץ אם גבוה המדרגה מן הארץ עשרה טפחים אין מצטרפת עם השורה התחתונה להיות נחשבת ככרם ואם לאו ה"ז מצטרפת עמה ובעי שם בגמרא אם מקום השיפוע שבמדרגה כלמטן נחשבת ולענין שתצטרף עם השורה שבארץ אם יש שם עוד שורה תחתיה או שיפוע המדרגה כלמעלה נחשבת והדר פשיט לה התם דשיפוע המדרגה לעולם כלמעלה נחשבת היא ובתר הכי מייתי להא דהכא תמן תנינן הזורק ד' אמות בכותל וכו' עד תיפתר שהיתה דבילה שמינה וניטוחה והדר מקשי עלה ר' חגיי קומי ר' יוסי והייני הא דהכא וכי לית הדא אמרה שיפוע המדרגה כלמטן נחשבת הדא מקשינן אהאי אוקימתא דרב חסדא דמוקי בכותל מדרון ונח בהשיפוע דלאו כלום הוא שהרי סוף החפץ לירד אלמא לא חשבינן כאלו נח ומשום שהשיפוע כלמטה נחשבת וכלומר שהחפץ שבה למקום שלמטה יורד ונמשך הוא דאלו היה מקום השיפוע נחשב כלמעלה א"כ מה שנח בשיפוע הרי הוא כאלו נח למעלה בארץ וקשיא להא דפשטינן לעיל לענין כרם דשיפוע המדרגה כלמעלה היא:

אמר ליה. שאני היא תמן בהא דלעיל שם בשורה הנטועה בשיפוע המדרגה שהזרעים נהנין מן המדרגה כלומר כל מה שנזרע או נטוע בה נהנין הן ויונקין משם והרי הן כנחין ולפיכך השורה הנטוע בשיפוע כאלו נטועה למעלה מחשבינן לה ואינה מצטרפת עם השורה התחתונה שבארץ לפי שכל המדריגה כמקום בפ"ע היא אבל הכא שזרק ונח בשיפוע הכותל או התל והרי זה כמדרגה לא הוי הנחה לפי שדרך בני אדם להיות שפין בה ע"י מהלך רגליהן ונישוף אותו החפץ ונופל היא למטה:

אילו אמר כשהיה שם חור. כלומר אילו הוה מוקי לה רב חסדא בשהיה שם חור בכותל ונח בחור שפיר הויא דומיא לדהתם שהוא נהנה מן החור כלומר שנח שם כשם שהזרעים נהנין מן המדרגה ויאות הוה להאי אוקימתא אבל השתא דאוקי לה שנחה במקום המדרון סתם לא דמיא להאי דמדרגה והלכך פרכינן עלה כדלעיל: