פני משה על תלמוד ירושלמי שבת יא:א:ג
Penei Moshe on Yerushalmi Shabbos 11:1:3 (Penei Moshe on Jerusalem Talmud Shabbat 11:1:3) · פני משה על תלמוד ירושלמי שבת · free full Hebrew text
Open in the reader →ולא שנייא בין על דעתיה דרבי בין וכו'. מילתא באנפי נפשה היא ולפרושי מתני' קאי דהא דתנינן הזורק מרשות היחיד לרשות הרבים אין חילוק בין לרבי ובין לרבנן דפליגי בהא דלקמן ולכולי עלמא והיא שנחה בר"ה בעינן:
מרשות הרבים לרשות היחיד אבל באידך בבא דמתני' שזרק מר"ה לרה"י בהא איכא בינייהו דלדעת' דרבי אפי' לא נחה ברה"י מתחייב כדלקמן:
דאמר ר' בא בשם רב לא חייב רבי אלא על ידי רה"י מקורה. הא דשמעינן לרבי דס"ל בזורק מרה"י לרה"י דרך רה"י שביניהן דחייב שתים כדאמרי' לעיל בפ"ק היינו דוקא אם הרה"י מקורה היא בהא אמרי' ביתא כמאן דמליא דמי והוה ליה עקירה מר"ה והנחה ברשות היחיד דמה שהוזרק דרך רה"י כמונח דמי והדר הוה ליה עקירה מרה"י והנחה ברה"ר והשתא לרבי כל הזורק מרה"ר לרה"י אפילו לא נחה בתוכו מיחייב אבל דעתיהון דרבנן דלא ס"ל ליחייב בכה"ג ומטעמא הואיל דלא נחה ברה"י א"כ הזורק מרה"ר לרה"י לא מיחייב אלא והוא שנחה ברה"י:
מילתיה דר' יוחנן אמרה. ממילתיה דר' יוחנן שמעינן דרבי מחייב אפילו ברשות היחיד דלאו מקורה היא דאמר ר' אימי בשם ר' יוחנן והוא שתרד לאויר מחיצות ואף על פי שאין קירוי מלמעלן דס"ל אויר מחיצות כממשן כמי שהונחה בהן דמיא כדאמרי' אליבא דרבי לעיל בפ"ק בהלכה א' ומייתי לה נמי לקמיה וכדמוכח מהא דלא השיב ר' יוחנן כן לר' אימי ולפיכך קיבל ר' אימי מיניה דהכי הוא ס"ל אליבא דרבי וא"כ לעולם קסבר רבי ביתא כמאן דמליא דמי ואפילו אינו מקורה:
מתניתא דרבי. לאו אמתני' דידן קאי אלא על מתני' דפ' הזורק בגיטין קאי והתם גרסי' להא בסוף הלכה ג' ואגב מייתי לה נמי הכא. דהתם תנינן היתה עומדת בראש הגג וזרקו לה גט כיון שהגיע לאויר הגג ה"ז מגורשת ועלה בעי ר' אימי לפני ר' יוחנן מי נימא דהאי מתני' לא אתיא אלא כרבי דאיהו דעביד אויר מחיצות כממשן:
אמר ליה. ר' יוחנן לא היא אלא דדברי הכל היא הכא בגיטין ואפי' רבנן מודו דטעמא משום דמינטר ברשותה בעינן והא מינטר הוא:
ויתיביניה רבי אומר מקורה ואת אומר אינו מקורה. כלומר ואי ס"ד דר' יוחנן אליבא דרבי נמי ס"ל הכי דבעינן רה"י מקורה א"כ היה לו להשיבו מה אתה משיב מרה"י מקורה דבהכי דוקא מחייב רבי לההיא דגיטין דבאויר הגג הוא ואין כאן קירוי ע"ג ועל כרחך משום דטעמא אחרינא איכא בגיטין:
מה בין גיטין מה בין שבת. וקאמר ר' אילא דהיינו טעמא משום דבשבת כתיב לא תעשה מלאכה ונעשית היא מאיליה בתמיה וכי כאן שנעשית מאליה אסרה התורה דכל זמן שלא הונחה לא נעשית מלאכתו והלכך עד שתתקיים מחשבתו ועד שתנוח אבל הכא בגיטין התורה אמרה ונתן בידה ודרשינן אפי' ברשותה ולאו לידה ממש בעינן והלכך משהגיע לאויר שברשותה ה"ז מגורשת: