פני משה על תלמוד ירושלמי שבת י:ב:ג

א"ר מנא קומי ר' יוסי תיפתר בפרוץ. כלומר משום דהוה קשיא ליה לר' מנא להא דקאמר אם עקרו עד שיעקור כולו כאחת וקס"ד דהסרוד הזה כרשות בפ"ע הוא וככרמלית חשיב שאינו לא כרה"י ולא כרה"ר וא"כ אפי' עקרו כולו כאחת והוציאו אמאי חייב שהרי זה כמטלטל לכרמלית הוא ואינו מוציא החפץ מרה"י לרה"ר והלכך בעי לאוקמיה דמיירי בסרוד שהוא פרוץ מאחת מרוחותיו ונתבטל מתורת רשות והוי כמוציא כלי עם חפצים מרה"י לרה"ר:

א"ל ר' יוסי. רבו דר' מנא דלאו מילתא הוא דאמרת דהא תנינן קופה במתניתין ואם הוציא את כל הקופה חייב וכי אית לך למימר. בקופה פרוצה מיירי הא קופה סתמא קתני ועוד סתם קופה שמניחין לתוכה מליאה פירות אינה פרוצה דאם כן לא היתה מחזקת הפירו' שבתוכה:

מאי כדין. סיומא דמילתיה דר' יוסי היא ומאי טעמא אמרינן בה דמיחייב בהוציא את כולה ולא מחשבינן לה כרשות בפ"ע ולא שוה לכרמלית לפי שאין לך דבר שהוא מטלטל ברה"ר ונעשה כרמלית אלא אדם בלבד וכלומר באדם המטלטל ברה"ר אשכחן ביה דאינו אלא ככרמלית וכדתנן בפ"י דעירובין עומד אדם ברה"י ומטלטל ברה"ר שאע"פ שהוא עצמי ברה"י אפ"ה ניטל את החפץ בר"ה מכאן ומניחו בכאן ובלבד שלא יוציאנו חוץ לד' אמות דככרמלית מחשבינן ליה והלכך מיהת לא יטלטל חוץ לד' אמות אבל בכלים לא נעשו כרמלית דאין כרמלית בכלים אא"כ היתה גבוה עשרה ורחבה ארבעה על ארבעה דאז כרה"י היא דמיחשבה והלכך לא צריכת לאוקמיה בפרוץ:

הוציא חבילה. ארוכה של קנים מרה"י לרה"ר והיה צריך למיזקפה ולמירמה וא"כ עד שלא הניחה בר"ה היתה ראשה למעלה מעשרה לפי שהיא ארוכה מעשרה והואיל ואין כולה נוחה ברה"ר מתחלה שהרי הגביהה למעלה מעשרה שהיא מקום פטור הלכך פטור:

הוציא קורה. ארוכה ולא היה יכול להניחה כך ברה"ר עד שהיה צריך להגביהה ובא ראשה לרה"י אחרת וכו' פטור ורבותא טפי קמ"ל שאע"פ שלא היתה ראשה במקום פטור וכהאי דחזקיה אעפ"כ פטור הואיל ולא היתה יכולה מתחלה להיות נוחה כולה ברה"ר:

אבן שהיא נתונה ברה"ר וכו'. הא קמ"ל דדוקא כשהיא נתונה כך וזקופה ולאפוקי אם נתנה על צידה וכדלקמן:

מה פליגי דרך שאלה היא מה זה אם שמואל פליג על הא דר' יוחנן שהרי הקופה רה"י היא כמו אבן דקאמר ר' יוחנן וקאמר הש"ס דלא פליג אלא כאן בשהפכה להקופה על צדה דמעתה אינה גבוה עשרה ולא הוי כמשתמש מרה"י לרה"ר וכאן באבן דקאמר ר' יוחנן בשלא הפכה על צידה והוי כמשתמש מרה"י לרה"ר להדיא וכל חד וחד אורחא דמילתא הוא דנקט דסתם אבן שהוא גבוה עשרה אין הופכין על צידה וסתם קופה שהיא גבוה עשרה הופכין אותה על צדה כשרוצין ליטול ממנה החפצים לפי שמונחין בחללה ואפי' היא מוטה על צדה נוחה היא להשתמש ואין נופלים החפצים מתוכה:

עקר אבן בר"ה וכו' מה את עבד לה. היכי את מדמת להאי דינא אם הוי כמשתמש מתוכה לרה"ר ומרה"ר לתוכה כשהניחה וחייב:

ומרה"ר לרה"ר אחרת. כלומר או דילמא דלא הוי אלא כמשתמש מרה"ר לרה"ר דעקירתה ממקום למקום אינו כמשתמש מתוכה ודינה כמטלטל ברה"ר עצמה דעד ד' אמות פטור:

נתן חמשה. דבר שהיא גבוה ה' טפחים ורחב ארבעה ונתנו ע"ג דבר שהוא גבוה חמשה ורחב ארבעה מה את עבד להאי דינא אם זה כמשתמש מרה"י לכרמלית או איפכא הוא שהרי כל גבוה מג' ועד עשרה ורחב ארבעה כרמלית הוא וא"כ הה' שהיו כרמלית עשאו עכשיו רה"י שהוא גבוה עשרה ורחב ד' והוי כמכרמלית לרה"י וכן מרה"י לכרמלית משכחת לה כגון שנטל האבן ה' שעל גבי ה' ונתנו ע"ג הארץ דהוי מרה"י לכרמלית:

מרה"י לרה"י אחרת. כלומר או דלמא כל כה"ג לא מיקרי כמשתמש מרה"י לכרמלית ומכרמלית לרה"י ולאסרו לכתחלה אלא דהוי כאלו מוציא ומשתמש מרה"י לרה"י אחר דאין בו שום איסור והכא נמי נתינת ה' על ה' או נטילה ממנה לאו כלום הוא. ולא איפשטו הנך בעיי: