פני משה על תלמוד ירושלמי שבת א:ח:ג

תני. בתוספתא דע"ז בפ"ק שנוייה היא ג"כ בפ"ק דע"ז בהאי תלמודא בהלכה א' וגירסא דהכא עיקרית בהא דלקמן וברישא יש כאן חילוף התיבות והכי גריס לה בתוספתא ובהש"ס שם אומנין ישראל שהיו עושין אצל העכו"ם ביום אידן בתוך ביתו של ישראל מותר ובתוך ביתו של נכרי אסור. וטעמא דשכר יום אידן אסור כשהוא בביתו של עכו"ם משום דהעכו"ם אזיל ומודה לעכו"ם שישראל צריכין לאומנתו אבל בביתו של ישראל לא איכפת ליה. ולפי העתקת הגי' דהכא אדין שבת קאי וקיצר הש"ס ולא הביא דין דיום אידם כאן. ובדין דשבת איפכא הוא דהויא וכדגריס הכא:

אומנים עכו"ם וכו' בתוך ביתו של ישראל אסור ובתוך בתיהן מותר:

במה דברים אמורים בקיבולת. אם קיבל העכו"ם את כל המלאכה בקיבולת לשלם לו בעדה כך וכך בהא הוא דאמרו בבתיהן מותר אבל בשכיר יום אסור דמיחזי כשוכרו לעשות המלאכה ביום השבת:

בד"א. דבקבולת מותר בבית העכו"ם בתלוש מן הקרקע אבל במחובר לקרקע כלומר אם הוא לצורך מחובר לקרקע כגון שמסתת אבנים לשוקען בבנין אפילו בביתו של עכו"ם אסור:

בעיר אחרת. ואם היתה המלאכה בעיר אחרת שלא בעיר שהישראל דר בה בין כך ובין כך מותר וכדמפרש ואזיל דבין בתלוש וכו' דמכיון דבעיר אחרת הוא אפילו בשכירות ובמחובר מותר לפי שאינו ידוע שהמלאכה של הישראל היא:

אמר ר' אילא. דלא כך אני מפרש אלא האי בין כך ובין כך אסיפא בלחוד הוא דקאי דקאסר במחובר אפילו בקבולת ועלה קאמר דבעיר אחרת מותר בין בתלוש בין במחובר אבל בשכירות אפילו בעיר אחרת אסור:

בשבת. כדאמרן. וכן באבל כדמחלק דבבית האבל אסור ובבית אחר מותר ודוקא בקבולת וכו'. ובע"ז ג"כ לענין דמחלק בין קבולת ובין שכירות ובד"א בתלוש וכו' אבל לענין בית ישראל ובית העכו"ם איפכא הוא דהויא וכדתני בתוספתא דבביתו של ישראל מותר ובבית העכו"ם אסור: