פני משה על תלמוד ירושלמי שבת א:ד:יז

לא שנו. אהא דמייתי לעיל קאי שאין ב"ד יכול לבטל דברי ב"ד חבירו עד שיהא גדול ממנו בחכמה ובמנין דקאמר דלא שנו אלא בתוך י"ח דבר אלו דאין שום ב"ד יכול לבטל איזה דבר מהן עד שיהא גדול וכו' אבל גזירה אחרת שהוא חוץ לי"ח דבר וגזרו הראשונים עליה אפילו בית דין הקטן מהם מבטל:

התיבון. על הא דשמואל דקאמר מה שהוא חוץ לי"ח דבר אפי' ב"ד הקטן יכול הוא לבטל:

הרי שבועות הרי חוץ לי"ח דבר. כלומר מה שגזרו הראשונים להוסיף על השבועות מקודם כדתנן בפ"א ובפ"ב דשבועות עד אימתי חורשין בשדה האילן ערב שביעית וכו' ומכאן ואילך אסור משום תוספת שביעי' והרי זה חוץ לי"ח דבר היא ואפ"ה ר' יוחנן מקשי עליה התם כדמסיים ואזיל דקאמר שם ר' קריספדא בשמיה דר"ג וב"ד התירו באיסור שני פרקי' הראשוני' דאיירי בתוספת שביעית והן ביטלום:

ור' יוחנן בעי. כצ"ל וכך הוא לעיל בשביעית פ"ק וכלו' דהוה מקשי עלה ולא כן תנינן שאין ב"ד יכול לבטל וכו' והתם משני לה ר' יוחנן גופיה וקאמר שלא ביטלום לגמרי אלא לצורך שעה הוא שהתירו אלמא דאפילו במה שהוא חוץ לי"ח דבר אין בית דין יכול לבטל דברי בית דין חבירו עד שיהא גדול ממנו בחכמה ומנין:

אתא ר' אבון וכו'. כלומר כי אתא ר' אבון אמר דבאמת לא כך איתמר להא דשמואל אלא הכי איתמר לא שנו להא דתנינן שאין ב"ד יכול לבטל וכו' דמשמע דאם הוא גדול ממנו בחכמה ומנין יכול הוא לבטל והיינו דוקא במה שהוא חוץ לי"ח דבר הא במה שהוא בתוך י"ח דבר אפי' ב"ד גדול מהם אינו יכול לבטל מפני שעמדה להן בנפשותיהן כדאמרי' לעיל שהיו הורגים בתלמידי ב"ה עד שקיבלו עליהם י"ח דבר אלו ושלא יתבטלו לעולם:

א"ר מנא לא מסתברא דלא וכו'. כלו' דר' מנא פריך דאי מהאי טעמא א"כ אדרבא איפכא מסתברא הוא דאלא מפני שבאונס קיבלו עליהם הלכך אם לאחר זמן נראה לאיזה ב"ד לבטל בטל הוא שהרי מתחלה לא הסכימו ב"ה להם אלא ע"י אונס:

התיבון הרי שמן הרי בתוך י"ח. הוא להאי ת"ק דקאמר לעיל שגזרו על פיתן וכו' ועל שמנן ואמרי' לעיל דרבי ובית דינו נמנו והתירו בשמן ור' יוחנן מקשי עלה כדגריס לעיל ר' יוחנן בעי ולא כן תני שאין ב"ד יכול לבטל וכו' אלמא דאי הוה ב"ד גדול בחכמה ובמנין יכול הוא לבטל אפי' למה שהוא בתוך י"ח וקשיא ללישנא בתרא דשמואל:

רב כהנא וכו'. כלומר מהאי דשמן לא תיקשי מידי דהא כבר אמרי' לעיל דמה שביטלו בשמן מבוטל הוא לכ"ע ואפי' לר' יוחנן דקאמר דניאל אסרו הא איהו גופיה הדר וקאמר ביה טעמא מפני שבדקו ומצאו שהגזירה של שמן לא קיבלו אותה רוב הצבור עליהן: