פני משה על תלמוד ירושלמי שבת א:ב:יא

כגון אנו שעסוקין בת"ת. תמיד ואין אנו מפסיקין לעסוק בדברים אחרים. על גרמיה ועל עצמו אמר כגון אנו וכו':

דין כדעתיה וכו'. ואזדו לטעמייהו ר' יוחנן דאמר הלואי שיתפלל אדם כל היום אלמא חשיבא ליה תפלה מת"ת והלכך הוא דקאמר מפסיקין לתפלה ואפילו מת"ת:

דרשב"י אמר וכו'. וחד דיתעביד ביה כל צרכיה. ולהתפלל בו ג"כ על צרכו ולא בפה הזה שהוא יגע בתורה אלמא חשיבא ליה ת"ת יותר מן התפלה:

חזר. ביה ואמר דיפה עשה ואין להרהר אחר מדותיו של הקב"ה דמה עכשיו שאין לאדם אלא פה אחד אין העולם יכול להתקיים מלשון הרע שלו אם היו לו שתי פיות על אחת כמה וכמה:

אתיא דרבי יוחנן כרבי חנניה בן עקביא. דהוא סבירא ליה דכותבי ספרים והן כעוסקין בתורה גם לתפלה:

דתני בתוספתא. פ"ק דברכות:

ולא מודי. וכי לא מודי ר' שמעון בן יוחי שמפסיקין מד"ת לעשיית המצוה ולקיומה בזמנה כגון סוכה ולולב וכיוצא בהן וכי לית ליה וכו' והלא עיקר הלימוד ע"מ לעשות הוא וא"כ אמאי לא הפסיק כדי לקיים מצות ק"ש:

זה שינון וזה שינון. כלומר משום דמצות ק"ש שינון ודבור ואין מבטלין דבור הלימוד אחר מחמת דבור הק"ש:

והא תנינן וכו'. ומשמע הא ק"ש בעונתה יותר חביבה מקורא בשאר תורה. ומשני ר' יודן וקאמר לפי שרשב"י ע"י שהיה תדיר בד"ת לפיכך אין ק"ש בעונתה חביבה יותר מד"ת וכי קתני במתני' מכאן ואילך הוא דהוי כקורא בשאר תורה הא בעונתה חביבה לשאר כל האדם קתני:

אמר ר' אבא מרי. דבלאו הכי לק"מ דלא תנינן אלא כאדם שהוא קורא בתורה והיינו מקרא ותידוק מינה הא בעונתה חביבה היא משאר מקרא וחשיבה כמשנה וא"כ רשב"י שהיה עוסק במשנה לפיכך לא הפסיק לק"ש ואפילו בעונתה:

רשב"י כדעתיה. לטעמיה הוא דאזיל דאמר לקמן בפ' כל כתבי העוסק במקרא מדה שאינה מדה היא כלומר נהי דהואי מדה אבל אינה מדה כמשנה. ורבנן עבדי עוסק במקרא כמו במשנה והלכך לא מפרשי להמתני' כדמפרש לר"ש ומפסיקין הן לק"ש מד"ת דבעונתה יותר חביבה היא משאר מקרא וממשנה. וגרסינן להא בפ"ק דברכות בסוף הלכה ב':