פני משה על תלמוד ירושלמי שבת א:י:ב

גמ' תבשיל שנתבשל כל צורכו מותר לשהותו. בשבת על גבי כירה ואפי' אינה קטומה בעפר כדרך שמפזרין עליה שלא תוסיף הבל בשבת ולהפיג חומה:

רבי זעירא בעי. על זה דניחא בשר בצל וביצה מצטמק ורע לו אבל זה התבשיל מצטמק ויפה לו ואת אמר הכין דמותר לשהותו ע"ג כירה שאינה קטומה והרי מתבשל הוא בשבת ביותר והוא יפה לו:

דילמא דלא איתאמרת דרבנן מתירין אלא בחמין שבחמין מצטמק ורע להן:

אתא ר' שמואל. וקאמר דלא פשיטא ליה לר' זעירא אפי' בחמין אלא דבעי קא מיבעיא ליה אם אסור לשהות חמין שהוחמו כל צרכן מפני שמצטמק ויפה להן או לא. א"נ דכי אתא ר' שמואל אמר דהכי בעי ר"ז עלה והרי חמין וכו' אסור ומכ"ש בתבשיל והכי משמע מדלקמן דלר"ז פשיטא ליה דבחמין ג"כ אסור:

תבשיל של בשר שור שנתבשל מבעוד יום כמאכל בן דרוסאי מותר להחזירה ע"ג כירה אם היא קטומה:

ואתייא. הא כהאי דאמר ר' יעקב בשם ר' יוחנן השופת את הקדירה בשבת ע"ג גחלים מתרין בו ואומרים לו לכשיתבשל כמאכל בן דרוסאי אסור הוא אלמא דהמאכל בן דרוסאי ראוי לאכילה הוא והלכך אם נתבשל כך מבעוד יום מותר להחזירה בשבת ע"ג כירה קטומה:

חמין שהוחמה כל צרכן וכו'. ור"ז בעי על זה והרי לשהות אסור וכהאי דקאמר ר' שמואל לעיל בשם ר"ז ולהחזיר מותר בתמיה:

דילמא לא איתאמרת. הא אלא על פסח וכהאי דכי אתא ר' אחא וקאמר הכי בשם ר"ש כרבי דפסח שנצלה כל צורכו מותר להחזירו ע"ג כירה אפי' שאינה קטומה וטעמא דבני חבורה זריזין הן וליכא למיגזר בהו מידי כדאמרינן לקמן: