פני משה על תלמוד ירושלמי שבת א:א:כא

שניהם פטורין. קתני במתני' בבבות דהסיפא ומפרש ר' יעקב בשם ר' יוחנן משום דזה כשנים שעשו מלאכה אחת וכדפרישית במתני':

נתן לו אחר חבילה. של איזה משאוי על כתיפו והוא ברה"י ושכח והוציאה דאיהו לא עביד עקירת החפץ אלא עקירת הגוף מהו:

במחזרה תניינא. במהדורא בתרא של רבי השיב וא"ל שהוא חייב:

שאינו דומה לאותה. ששנינו שאם נתן הבע"ה לתוך ידו של העני הפשוטה לפנים והוציא שניהן פטורין וכדמפרש הש"ס לטעמיה:

סבר רבי כיון שעקר את רגלו כמו שעקר את החפץ. דעקירת גופו מרה"י כעקירת חפץ ממקומו דמי אבל ידו דמתני' בתר גופא גריר והוי כהאי רשות שהוא עומד בתוכו:

על דעתיה דרבי. ובעי הש"ס אליבא דרבי דס"ל לענין עקירה אמרי' עקירת גופו כעקירת חפץ הוא אם לענין הנחה נמי נימא הכי וכגון שהיה עומד בר"ה וזרק נגד הרה"י וקידם היא וקלט לרה"י כלומר שקלט את החפץ מהכותל שהוא לרה"י שיונח שם מהו אם מחשבינן להא כהנחה ברה"י:

ולא רבי הוא. ומתמה הש"ס על השואל וכי לא אליבא דרבי אתה שואל והא רבי עביד אויר מחיצות כממשן כדאמרינן לעיל גבי היה עומד בר"ה וקלט גשמים מאויר מחיצות והכא נמי מכיון שזה קלט החפץ מאויר מחיצה של רה"י הרי זה כהנחה ברה"י ממש:

לא צורכה דלא וכו'. כלומר ולא צריכה להבעיא אלא בכה"ג שאם היה עומד ברה"י וזרק ורץ לר"ה וקידם וקילטה שם מהו מי אמרי' דהנחה זו כמו הנחה בר"ה וחייב:

אשכח תני. בברייתא בהדיא דרבי פוטר בזה עד שתניח מאליה בר"ה דהנחה כזו מחמת שקידם וקילט לתוך ידו לאו הנחה בר"ה היא: