פני משה על תלמוד ירושלמי שבת א:א:ב

גמ' מהו שתים שהן ארבע. ובעי הש"ס היכי מפרש כן להמתני' דקתני שתים שהן ד' בפנים ושתים שהן ארבע בחוץ ואי את משכחת לה כולהו חיובא ועל כרחך דיש בהן ג"כ צד פטור וכדמפרש לקמן במתני' ושואל הש"ס היאך מרמז התנא בריש דבריו להני חיובי ופטורי דתני ואזיל:

שתים לחיוב ושתים לפטור. כלומר מי נימא דשתים שהן ארבע דקאמר היינו שיש בהן שתים לחיוב ושתים מהן לפטור. השתים לחיוב הן הוצאה והכנסה בעשיית כל המלאכה לבע"ה העומד בפנים והשתים לפטור אם אילו עושה כל המלאכה וכדחשיב בבבא דסיפא פשט בע"ה את ידו לחוץ ונטל העני מתוכה וכו' דהיינו הוצאה והכנסה דפטור. וכן שתים שהן ארבע בחוץ ג"כ בענין הזה אנו מפרשין שתים לחיוב להעני העומד בחוץ אם עשה כל המלאכה דהוצאה ודהכנסה שהן ארבע היינו עם השתים לפטור שלא עשה כל המלאכה אלא כדקתני בסיפא שפשט העני את ידו המליאה לפנים ונטל הבע"ה מתוכה ואין כאן מלאכה שלימה בהכנסה וכן בהוצאה שפשט העני את ידו ריקנית לפנים ונתן הבע"ה לתוכה והוציא. ונמצאת אומר דהשתים דקאמר התנא בריש דבריו הן השתים לחיוב ושהן ארבע דקאמר הן הן השתים לפטור:

או ארבע לחיוב וארבע לפטור. כלומר או דלמא שלא תחלק בענין הזה להשתים שהן ארבע דקאמר התנא אלא בהשתים דקאמר מרמז בהן הצד החיוב והצד הפטור כגון הוצאה דבע"ה אם עשה כל המלאכה דהוי חדא לחיובא וחדא לפטורא שלא עשה הבע"ה כל המלאכה של הוצאה אלא שהעני נטל מתוכה ושהן ארבע דקאמר היינו הכנסות חדא דחיוב שעשה כל המלאכה דהכנסה שנטל מתוך ידו של עני והכניס וחדא דפטורא שלא עשה הבע"ה כל המלאכה דהכנסה אלא שהעני נתן לתוכה והכניס והיינו שתים שהן ד' בפנים. וכן אתה מפרש לשתים שהן ד' להעני העומד בחוץ שתים הן דהוצאות חדא דחיוב וחדא דפטור שהן ארבע עם שתים הכנסות חדא דחיוב וחדא לפטור וזהו דקאמר ארבע לחיוב וארבע לפטור כלומר שיש בכל חלוקה מהארבע לחיוב ויש בהן לפטור דאלו לפירושא קמא אין בכל חלוקה מהארבע לחיוב ולפטור אלא השתים מהן הוצאה והכנסה דחיוב והשתי' מהן הוצאה והכנסה דפטור דאלו לפירושא בתרא יש בכל חלוקה מהארבע אחת לחיוב ואחת לפטור. נישמעינה לפירושא דהך מילתא ממתני' דשבועות דקתני שבועות שתים שהן ארבע וכו' יציאות השבת שתים שהן ארבע ולא קתני התם שהן ד' בפנים ושהן ד' בחוץ וא"כ מפרשינן התם כולהו לחיובא שתים הוצאה דעני והוצאה דבע"ה לחיוב בשעשו כל המלאכה. שהן ארבע היינו שתים הכנסות דעני ודבע"ה לחיובא וקס"ד דה"ה נמי למתני' דהכא כל היכא דמפרשינן חלוקה לחיובא שפיר עדיף והלכך תפרש להשתים דקאמר הן לחיובא וכפירושא קמא:

א"ר בא. דלא היא דע"כ לא דמיא פירושא דהך מתני' לפירושא דמתני' דשבועות דתמן שפיר מפרשינן כולהון לחיוב וכדאמרן:

ברם הכא דקתני שהן ד' בפנים ושהן ד' בחוץ. וא"כ ע"כ דתפרש דחיוב ופטור. אתינן מיתני דבענין אחר לא משכחת לה שיהו ד' בפנים וד' בחוץ וכד אתינן לחיובי ולפטורי א"כ נפרש לכל חלוקה וחלוקה מהארבע חדא לחיובא וחדא לפטורא דלהכי שונה התנא להעומד בפני' ולהעומד בחוץ לאשמועינן דבכל חלוקת השתים מהארבע יש בהן צד חיוב וצד פטור:

הדא אמרה. דהכי מפרשי' ארבע לחייב וארבע לפטור וכלומר בכל חלוקה מהארבע איכא חדא לחיובא וחדא לפטורא וכהאי פירושא בתרא דאמרן:

א"ר יוסי מתני' אמרה כן. ר' יוסי בא לחזק דברי ר' בא בהא דקאמר דתמן כולהון לחיוב דודאי הכי הוא דמהאי מתני' דהתם שמעי' לה בהדיא דקתני שבועות שתים שהן ארבע לא לחיוב בתמיה דהא ודאי בין שתים דרישא שהן להבא שאוכל ולא אוכל ובין שתים דסיפא שאכלתי ושלא אכלתי בני חיוב בקרבן נינהו ודכוותה ליציאת שבת שתים שהן ד' דקתני התם נמי כולהו לחיובא הן. אבל הכא דתני חיובא ופטורי מפרשינן בכל חלוקת שתים מהד' דיש בהן חדא לחיוב וחדא לפטור וכר' בא:

והא תני דלתות ההיכל שתים שהן ד'. בריש פ"ד דמדות תנינן פתחו של היכל גבהו כ' אמה ורחבו עשר אמות ושתים דלתות הי' לו שתים בפנים ושתים בחוץ וכדמפרש ר' יהודה התם כמין אצטרמיטה היו וכו' והיינו שתים שהן ד' וכלומר דבא לסיועי לפירושא בתרא ולמיפרך אפירושא קמא דשמעי' מהאי מתני' דכל היכא דקתני שתים שהן ד' לית לן לפרש ולחלק בין גוונא דשתים דרישא ובין גוונא דשתים דסיפא וכדמסיק ואזיל:

אית לך למימר לא לחיוב ולא לפטור. כלימר וכי אית לך לחלק להא דהתם ולומר השתים מהן לחיוב ושתים אחרים מהן לאו לחיוב הן דלא שייך התם לחלק לא לחיוב ולא לפטור וכי היכא דהתם לא מחלקינן בין שתים אלו לבין שתים אלו ה"ה נמי בכל מקום שנשנה שתים שהן ד' יש לנו לפרש דבחדא גוונא נשנו אם אלו השתים לחיוב השתים אחרים ג"כ לחיוב והכא דא"א לפרש כולהו לחיוב א"כ נפרש מה השתים אלו יש בהן חדא לחיוב וחדא לפטור כך השנים אחרים להעומד בפנים וכן להעומד בחוץ:

ניתני שנים עשר פטור. אלישנא דמתני' פריך דקתני תמניא שהן ד' בפנים ושהן ד' בחוץ והיינו בחיובי ובפטורי ואמאי לא קחשיב עוד תרתי פטורי לעני וכן לבע"ה שהרי יש כאן תמניא דפטור אבל אסור שתי עקירות לעני בלא הנחה ושתי הנחות בלא עקירה וכן לבע"ה ועם ארבעה דחיובי הוו להו שנים עשר:

ומשני לא אתינן מיתני. למיחשב אלא בפטור שהוא כנגד חיוב כלומר שהן דומין בצד אחד להגוונא דחיוב והיינו בענין פשיטות היד דכמו דהגוונא דחיוב דקתני פשט העני את ידו לפנים וכו' דהעני חייב שעשה כל המלאכה כן נמי בגוונא דפטורי דסיפא לא מחשבינן אלא להפשיטת יד לרשות אחרת כגון פשט העני דהסיפא דקתני שתיהן פטורין ובהא איכא תרתי מילי דפשיטת היד דהעני דברישא דהסיפא חיסר העני ההנחה ובהסיפא חיסר העקירה שהרי הבע"ה נתן לתוכה והעני הוציא ולא עשה כל המלאכה ופטור אבל אסור הוא וכן בפשט בע"ה דהסיפא איכא תרתי מילי דפשיטת היד לרשות אחרת ולא גמר כל המלאכה ואותן פטורי אבל אסורי הוא דקחשיב תרתי דעני ותרתי דבע"ה:

מהו אהן פטור דתנינן הכא מותר. לפרושי פטירי דרישא דמתני' קאמר דקתני העני חייב ובע"ה פטור והיינו פטור ומותר דבע"ה לא קעביד מידי וכן פטורא דהעני בשעשה הבע"ה כל המלאכה דפטור ומותר הוא ולא דמיא לשניהם פטורין דהסיפא דמתני' דהתם פטור אבל אסור הוא דהא מיהת איתעבידא המלאכה בין שניהן:

עני ועשיר אחד הוא. כלומר שהרי דין אחד להם דמאי שנא עני ומ"ש עשיר ואפ"ה מנו אותן חכמים שנים ומשום דהוצאה מלאכה גרועה הוא ולא הוה גמרינן חד מאידך:

הכנסה והוצאה אחד הן. דמ"ש המוציא ומ"ש המכניס ואפ"ה מנאו אותן חכמים שנים דקא מפרש במתני' להכנסה בפני עצמה ולהוצאה בפני עצמה:

יציאות השבת אין הכנסה בכלל. כעין בעיא הוא דקתני יציאות השבת וכי אין הכנסה בכלל וכן הא דתנינן המוציא מרשות לרשות וכי אין המכניס בכלל הלא מרשות לרשות הוא והשתא קא מיבעיא לן אם הוצאה והכנסה מצטרפין הן וקאמר נישמעינה מן הדא דאמר ר' יסא בשם ר' יוחנן הכניס וכו' בהעלם אחד חייב דהועיל והכנסה בכלל הוצאה היא מצטרפין לכשיעור:

נמנעו העם מלהוציא בבתיהן. מרשות היחיד מליתן לגזברים שהיו יושבין במחנה לויה שהוא רשות הרבים:

אפילו הכנסה את שמע מינה. מהאי קרא שהרי כשם וכו' והיינו הכנסה ממחנה לויה ללשכה שהיא רה"י:

שמע כולהון. ולהוצאה ולהכנסה מן קרייא דירמיה דאמר להן לא תוציאו וגו' ובהאי קרא לא משתעי אלא במלאכת משא א"כ האי וכל מלאכה לא תעשו לרבות להכנסה דנקראת ג"כ מלאכה כמו הוצאה: