פני משה על תלמוד ירושלמי שבת א:א:יז

העני חייב וכו' והוא שתהא ידו של עני בתוך עשרה לקרקע. אבבא שניה דהרישא קאי פשט בעל הבית את ידו לחוץ וכו' בעל הבית חייב והעני פטור וקאמר שמואל דהא דבעל הבית מתחייב בנתן לתוך ידו של עני או שנטל מתוכה וכו' הינו דוקא בשידו של עני בתוך עשרה לקרקע היא דכל למטה מעשרה רשות הרבים היא אבל אם היתה ידו למעלה מעשרה פטור הבעה"ב דלאו הנחה. וכן לא העקירה בר"ה הן ובבבא דרישא פשט העני את ידו לפנים וכו' בזה ודאי לא בעינן שתהא ידו של בע"ה בתוך עשרה דהא ביתא כמאן דמליא דמי:

ברחוק מן הכותל ארבעה. כלומר דבעינן נמי שיהא העני עומד ברחוק מן כותל הבית ארבעה טפחים שכל פחות מד' טפחים לכותל נחשב כצדי ר"ה וכקרן זוית הסמוכה לר"ה דלאו להלוך עבידא וכרמלית הוא דהויא:

בשהיו פניו. של העני הפוכות לפלטיא וכלומר דר' אלעזר מוסיף וס"ל דאע"פ שהוא רחוק מן הכותל ד' טפחים מ"מ בעינן נמי שיהא אחוריו להבית ופניו כלפי ר"ה דאז כשהבע"ה נותן לתוך ידו הוי כמוציא מרה"י לר"ה אבל אם היו פניו הפוכות להכותל מכיון דבינו לבין הכותל לא ניחא תשמישיה הרי ידו כנתונה בכרמלית היא: