פני משה על תלמוד ירושלמי סנהדרין ט:ג:ג

הכהו על ידו וצבת. ומחמת מכה זו מסוכן הוא ואמדוהו למיתה ואמר הרופא שתקנתו הוא שאם יקטעו לו היד יחיה:

מהו שיתן לו דמי היד. מי אמרינן הואיל וזה לא נתכוון לקטוע לידו פטור הוא מלשלם לו דמי היד שדבר זה נולד הוא אח"כ ולתקנתו הוא שיחיה ואינו נותן לו אלא החמשה דברים שנתחייב כדין חובל בחבירו דממיתה פטור הוא שהרי זה חיה או דילמא מכיון שמחמת מכתו בא לו לזה שנקטע ידו משלם לו גם דמי היד:

נישמעינה מן הדא ברייתא. דדריש כפל המקראות שבפרשה וכי ינצו אנשים ונגפו אשה הרה וגו'. וכתיב לעיל וכי יריבון אנשים והכה איש את רעהו וגו':

היא מריבה היא מצות. ומה השמיענו הכתוב בפרשה דכי ינצו מה שלא שמענו מפרשה דכי יריבון ומה תלמוד לומר שניהם כי ינצו כי יריבון:

כי יריבון כי ינצו. כלומר מה דשמעינן מכי יריבון דלעיל דהיכא שמתחייב מיתה הוא אינו משלם ממון והיינו נמי בפרשה דכי. ינצו והא תו למה לי:

אלא ליתן המתכוין וכו'. כלומר דבפרשה דכי יריבון במתכוין מישתעי שנתכוין לזה שהכהו והשמיענו הכתוב בפרשה דכי ינצון ליתן דין דהמתכוין לשאינו מתכוין דהכא בהאי פרשה מיירי נתכוין לזה והרג לזה שלא במתכוין וקמ"ל דשוין הן ואפילו נתכוין לזה והרג לזה חייב דכתיב ולא יהיה אסון ענוש יענש הא אם יהיה אסון חייב מיתה ואף על פי שלא נתכוין להאשה:

ניחא. סיומא דמילתא היא וכלומר ואי להאי דרשא אתא קשיא דהניחא דאיצטריך לאשמועינן פ' דכי ינצו ליתן דין דהמתכוין על שאינו מתכוין אלא ואת שאינו מתכוין על המתכוין קשיא מאי האי דקאמר אם בשאינו מתכוין לזה הוא חייב מיתה לכ"ש במתכוין וא"כ קרא דכי יריבון דמתכוין הוא למה לי:

אלא כיני הכהו וכו'. אלא כן בא הכתוב להשמיענו לכה"ג דמשלם לו דמי היד אפי' בשאינו מתכוין והיינו שאינו מתכוין על המתכוין ליתן דין האמור בפרשת שאינו מתכוין על פרשת דכי יריבון דמיירי במתכוין וקמ"ל דלפעמים משלם הוא אף לדבר שלא היה מתכוין:

כמה דאת אמר תמן חידוש מקרא הוא שיתן דמי היד. כלומר דמי ולדות דבהכי מישתעי התם ובנזיר הגהתי בפנים דמי ולדות ונכון הוא ושם כתוב בס' דפוס דמי העבד וט"ס הוא ואפשר דמי העובר גרסי' והיינו הך:

וכא חידוש מקרא הוא שיתן דמי היד. והכא נמי ילפינן מהתם לענין זה דמשלם דמי היד אף בשאינו מתכוין: