פני משה על תלמוד ירושלמי סנהדרין ט:א:ה

דתנינן תמן. פ' אותו ואת בנו:

שחטה ואת בת בתה. ועדיין אין כאן איסור ואח"כ שחט את בתה ועכשיו יש בשחיטה זו שני איסורין אותו ואת בנו משום אמה ובנו ואותו משום בתה של זו שכבר נשחטה:

סופג את הארבעים. דחד לאו הוא וחד התראה וחדא מעשה:

סומכוס אומר משום ר"מ סופג שמנים. דס"ל היכא דעביד שני איסורין מיחייב בהתראה אחת ובלאו אחד ב' מלקיות:

תמן תנינן. בפ"ג דכריתות. והשתא מפרש למאי דקאמר סומכוס ור"י בן נורי אמרו דבר אחד:

הבא על חמותו וכו'. כגון שהיו נשוי בתה ובת בתה ובת בנה וכשבא עליה חייב משום חמותו ואם חמותו ואם חמיו והא כסומכוס אתיא דבחדא מעשה עביד לכולהו. איסורי וחייב על כל אחת ואחת:

מודה סומכוס בראשונה. כצ"ל וכן הוא ביבמות. כלומר דר' יודה בר פזי מפרש לטעמא דסומכוס דמשום דשמות מחולקין הן אותו ואת בנו ובנו ואותו והלכך מודה הוא במשנה ראשונה דתנינן התם ברישא שחט שני בניה ואחר כך שחטה סופג את הארבעים דהתם שם אחד הוא ולאו דטעמי' משום דגופין מחולקין הן דא"כ מאי שנא בין רישא לסיפא ואמאי לא פליג סומכוס נמי ברישא:

אשכח תני. בתוספתא דעוד היא מחלוקת וחלוק היה סומכוס אף בראשונה וטעמיה משום דגופות מחולקות הן:

מ"ט דר' יוחנן בן נורי. בחמותו הרי אין גופין מחולקין:

מה אשה ובתה ובת בתה בשני לאוין. דכתיב ערות אשה ובתה לא תגלה את בת בנה ואת בת בתה לא תקח וחילקן הכתוב בשני לאוין דאשה ובתה כתוב אצל. לאו אחד ובת בתה כתוב אצל לאו אחד:

אף אשה ובת בנה ובת בתה. צ"ל וכן הוא ביבמות:

בשני לאוין. כלומר דהרי כמו דבת בתה חלוק בלאו מאשה ובתה כך בת בנה חלוק מאשה ובתה והשתא אי עביד לכולהו כאחת מתחייב בשלשה דהוי כולהו חלוקין בלאוין וכל היכא דחלוקין בלאוין חלוקין הן בחטאות:

מה טעמון דרבנן. דפליגי ואמרי שלשתן שם אחד ואינו חייב אלא אחת:

מה בת בנה וכו'. סברי דאיפכא ילפינן מה בת בנה ובת בתה כללן הכתוב בלאו אחד דלא תקח אף אשה ובתה וכו' דאפי' עביד לכולהו נמי כאלו בלאו אחד הן ואע"ג דאשה ובתה לאו בפני עצמו הוא ילפינן מבת בנה ובת בתה דגלה לנו הכתוב דעל שתים אינו מתחייב אלא אחת וה"ה לשלשתן דאם היה חילוק לאוין היה מתחייב גם על השתים שנים אלא ש"מ דאין כאן חילוק חטאות: