פני משה על תלמוד ירושלמי סנהדרין ז:ו:ו

מהו שהוא חייב עליה משום אשת איש. אף משום אשת איש:

תא חמי. מאי קמיבעיא ליה:

בנה לא כל שכן. וכי משום שבנה הוא אזיל ליה האיסור דאשת איש:

התיב ר' יוסי. על הא דמתמה תא חמי וכו' דהרי חורגה קתני בהדיא במתני' דחייב עליה משום אשת האב ומשום אשת איש ובנה אינו חייב עליה משום אשת איש דלא קתני אלא משום האם ומשום אשת האב ואילו משום אשת איש לא קחשיב:

דתני. תניא נמי הכי דאף בשאר כל העריות כן דהיכא דאיכא איסור תמור ואיסור קל אין את תופסו אלא משום איסור חמור כגון חמותו ואשת איש דאתה תופסו משום איסור חמותו וכן כלתו ואחותו וה"נ גבי אמו ואשת איש אין איסור אשת איש חל על איסור אמו:

מבריחו מן החמורה ומקנתרו בקלה לית יכיל. כלומר לחייבו באיסור הקל שהוא משום אשת איש ולהבריחו מן החמורה כגון חמותו וכלתו ואחותו וכה"ג ודאי לית אתה יכיל דזיקת החמורה היא שעליו אלא דאמרינן דמתחייב במיתה החמורה וכן אם הוא בשוגג מתחייב משום איסור החמור ולא אתי איסור הקל וחל עליו:

דתני. בתוספתא פ"י:

ומשום בת אשת אביו. דכתיב ערות בת אשת אביך מולד' אביך אחותך היא וגו' וקסבר דלהכי לא כתבה התורה ערות אחותך לא תגלה לחוד למידרש לחייבו על אחותו אף משום בת אשת אביו:

אינו חייב עליה אלא משום שם אחד בלבד. אחותו והא דכתיב בת אשת אביך דרשינן אם היא מאשת אביך הראויה לו לקידושין פרט לאחותו מן השפחה ונכרית:

וכן הבא על כלתו. ויש עליה שם אחר כגון שהוא בחיי בנו ויש עליה איסור אשת איש דאתה תופסו משום כלתו וכברייתא דלעיל והאי תנא פליג על תנא דמתני' דקתני הבא על כלתו חייב עליה משום כלתו ומשום אשת איש:

אתייא דר' יוסי בר' יהודה. במה דאינו מחייב על אחותו אלא משום שם א' בלבד:

כשיטת ר' יהודה אביו. במתני' דאינו מחייבו אלא משום שם אחד ומשום שם ראשון שראוי לתופסו והוא שם אמו וכן לר' יוסי בר' יהודה משום שם אחותו:

חזר ר' ירמיה וכו'. דהדר ביה ר' יוחנן וקאמר דלית לר' יוסי בר' יהודה בשיטת אביו ודלא דמי דאפי' תימא במתניתין כרבנן ס"ל דשאני התם דכל אחד בלא שם חבירו איסור בפני עצמו הוא דהא מצינו אשת אביו בלא אמו וכן איפכא ומודה הוא דחייב שתים אבל הכא וכי מצינו בת אשת אביו לאיסור אם היא לאו אחותו הרי הוא מותר בה דאחות חורגתו היא ולא נאמר באחותו בת אשת אביך אלא לדרשה כדלעיל והכי דריש לה בת"כ: