פני משה על תלמוד ירושלמי סנהדרין ה:ג:ג
Penei Moshe on Yerushalmi Sanhedrin 5:3:3 (Penei Moshe on Jerusalem Talmud Sanhedrin 5:3:3) · פני משה על תלמוד ירושלמי סנהדרין · free full Hebrew text
Open in the reader →ר"מ אומר. בפסחים קאי וסוגיא זו כתובה התם בפ"ק אפלוגתא דר"מ ור' יהודה דמתני' שם ר"מ אומר אוכלין כל חמש ושורפין בתחילת שש ר' יהודה אומר אוכלין כל ארבע ותולין כל חמש ומפרש לה במאי פליגי ר"מ סבר משש שעות ולמעלה מדבריהן הוא שאסור לאכול חמץ וכדדריש לקמן דלא מרבינן מקרא אלא שעה אחת קודם שקיעת החמה והלכך לא עבדי רבנן הרחקה כולי האי הואיל ועיקר איסור אכילת חמץ אחר חצות מדבריהן הוא דאסור:
דברי תורה. והואיל ומן התורה אסור הוא עבדו ביה רבנן הרחקה דאין אוכלין כל חמש ולקמן פריך עלה:
אך ביום הראשון. תשביתו שאור מבתיכם כי כל אוכל חמץ וגו' זה חמשה עשר כדכתיב שבעת ימים שאור לא ימצא וגו':
יכול משתחשך. דאין ביעורו אלא משתחשך בארבעה עשר ויהא אוכל חמץ עד הלילה:
ת"ל אך חלק. הא כיצד ליתן שעה אחת קודם שקיעת החמה שיבערנו ומכאן ואילך קאי באיסור אכילת חמץ והיינו ביום הראשון כלומר סמוך ליום הראשון תשביתו:
אך ביום הראשון זה ארבעה עשר. ר' יהודה ס"ל הראשון דמעיקרא משמע כד"א הראשון אדם תולד:
ת"ל אך חלק. חוציהו חציו לחמץ וחציו למצה אך חץ הוא בגימטריא דאח"ס בט"ע גי"ף דכ"ץ הח' במקום האל"ף והצ' במקום הכ':
מחלפת שיטת ר"מ תמן אמר אך לרבות. כלומר בפסחים דדריש אך לרבות לאסור חמץ בי"ד שעה אחת קודם שקיעת החמה:
וכא אמר אך למעט. בפ"ק דביצה דפליגי ר' יהודה ור"מ במכשירי אוכל נפש בי"ט דר' יהודה מתיר ולר"מ אסור כסתם מתני' דפ"ה דביצה ופ"ק דמגילה אין בין י"ט לשבת אלא אוכל נפש בלבד ומפרש בהאי תלמודא בפ"ק דביצה דלר' יהודה דמתיר אף מכשירי אוכל נפש מרקידין בי"ט ולמאן דאסר מפרש התם דכתיב אך אשר יאכל לכל נפש הוא לבדו יעשה לכם אך הוא לבדו הרי אילו מיעוטין שלא יקצור ולא יטחון ולא ירקיד בי"ט אלמא דאך למעט היא:
מיעוטו שאינו בחמץ. צ"ל וכן הוא בפסחים. כלומר ה"נ מיעוט הוא דממעטינן כוליה יום ארבעה עשר מאיסור חמץ דלא תימא יום הראשון ארבעה עשר הוא לכך כתיב אך דאינו אסור אלא מקצתו ובשעה אחת קודם שקיעת החמה סגי:
רבי מאיר אומר לא תאכל עליו חמץ על אכילתו. השתא מפרש לה דקרא דלא תאכל עליו חמץ מיתרצא לתרווייהו דמר דריש להאי קרא כטעמיה ומר כטעמיה דלר"מ דסבירא ליה דאחר חצות אינו אסור מן התורה דריש להאי דכתיב גבי פסח לא תאכל עליו חמץ בשעת אכילתו הוא דהקפידה התורה דאלו בשעת עשיית הפסח לא נאסר חמץ ור' יהודה סבר בשעת עשייתו קאמר קרא לא תאכל עליו חמץ שהוא אחר חצות שהוא זמן להכשר שחיטת הפסח: