פני משה על תלמוד ירושלמי סנהדרין ד:ט:א

מתני' כיצד מאיימין. שלא יעידו עדות שקר:

מאומד. שהדעת נוטה כן שזה הרגו כדמפרש בגמרא:

ומשמועה וכו'. אע"ג דגם בדיני ממונות לאו כלום הוא כדתנן בפרק דלעיל מ"מ אמרינן להו הכי להרבות בדברים ולאיים עליהן:

דיני ממונות. אם העיד שקר נותן ממון לזה שנפסד על ידו ומתכפר לו:

דבר אחר דמי אחיך. לפרש קרא בדבר אחר ולאו מן האיום הוא:

לפיכך נברא אדם יחידי. כל זה אומרים להן לפיכך נברא אדם יחידי להראותך שמאדם אחד נתיישב מלואו של עולם:

ושלא יהו המינין אומרין וכו'. וכל אחד ברא את שלו:

בחותם אחד. ברזל שהצורה חקוקה בו:

בחותמו של אדם הראשון. הוא צורת מין האדם:

בשבילו נברא העולם. כלומר חשוב אני כעולם מלא לא אטרוד את עצמי מן העולם בעבירה אחת וימשוך ממנה:

מה לנו ולצרה הזאת. להכניס ראשינו בדאגה הזאת ואפי' על האמת:

מה לנו לחוב. להיות מתחייבים בדמו של זה נוח לנו לעמוד באם לא יגיד:

הלא כבר נאמר ובאבוד רשעים רנה. אם רשע הוא אין כאן עונש כלל: