פני משה על תלמוד ירושלמי סנהדרין ד:א:ד

כיצד פותחין לזכות. בדיני נפשות אומרין להעדים היאך אפשר זה שזה הרג את הנפש ומי יאמר שכדבריכם כן הוא:

אין כיני. אם כן הוא שהב"ד אומרים להעדים איפשר וכו' א"כ קשה דלפעמים יגרמו הב"ד קילקול הדין מתוך דבריהם כדמסיק הקושיא:

אמר אחד מן העדים יש לי ללמד עליו זכות. דתנן בפ' דלקמן שמשתקין אותו ובתוספתא פ"ט פלוגתא דר' יוסי ברבי יהודה ורבנן היא דת"ק סבר העד אין מלמד עליו לא זכות ולא חובה רבי יוסי ב"ר יהודה אומר מלמד זכות ואין מלמד חובה והשתא פריך אליבא דר' יוסי ב"ר יהודה דס"ל דאם העד מלמד זכות שומעין לו:

ובא חבירו וסייעו. ג"כ ללמד עליו זכות:

ויש כאן סיוע. כלומר דנמצא כאן לסיוע לזכות לזה שהרי שני עדים מלמדין עליו זכות ואם אתה אומר כן שהדיינים אומרים להעדים אין אנו מאמינים לכם שזה הרג את הנפש:

לא נמצאת חב לדיינים. כלומר דהשתא חוב קילקול הדין עליהם שאיפשר מחמת שאמרו כן בתחלה להעדי' וכי היאך איפשר זה להאמין מה שאתם מעידים על זה חזרו בהן העדים ועושין כל טצדקאות שבעולם להפך בזכותו ואע"פ ששקר הוא וא"כ החוב מוטל על הדיינים שהן גרמו לכך:

ויש עדים לשקרן. בתמיה וכלומר לזה אין אנו חוששין דאם שקר הוא באותו טענה שמהפך בזכותו אלא דזה ודאי הרג את הנפש תו ליכא למיחש שיבאו אח"כ ויעידו על שקר או שיהיה להם איזה סיוע בדבריהם ואם יהיה א"כ האמת הוא כך ושוב אין כחן חוב על הדיינין: