פני משה על תלמוד ירושלמי סנהדרין ג:י:ב
Penei Moshe on Yerushalmi Sanhedrin 3:10:2 (Penei Moshe on Jerusalem Talmud Sanhedrin 3:10:2) · פני משה על תלמוד ירושלמי סנהדרין · free full Hebrew text
Open in the reader →גמ' כופין את המחייב שיכתוב זכאי. כופין אותו לחתום עמהן על זכאי מאחר שחביריו רבו עליו:
המחייב כותב מחייב כלומר כותבין בפסק דין כל הדעות החולקין פ' ופ' היו מחייבין ופ' ופ' מזכין ורבו אלו על אלו לזכות לזה ולחוב לזה וממילא שמעינן לר"ל דאין כופין לזה שחבירו רבו עליו לחתום עמהן:
מתני' פליגא על ר"ל מנין וכו'. דלדידיה שכותבין מי המחייבין ומי המזכין א"כ כהולך רכיל הוא:
מה עבד לה ר' יוחנן. כלומר מ"ט דר' יוחנן דקאמר דכופין אותו להסכים ולחתום עמהן לא יכתבו אלא סתם כדי שלא יהא כהולך רכיל כדמשמע במתני' ואזלא כר' יוחנן אלא טעמא דס"ל כופין בעי הש"ס:
דלא יהא מאן דהוא מימר וכו'. אם לא יחתום עמהן חיישינן שמא אחד מהן שזיכה והוא לא חתם על פסק זה יאמר כמה הייתי רוצה לזכות לזה ולא הניחו חבירי שרבו עלי והלכך כופין אותו שיחתום עמהן כדי שלא יהא לו פתחון פה מלומר כן והא דקאמ' כופין את המחייב כלומר המחייב לזה וזיכה לזה שלא יאמר לא היה דעתי אלא לזכות לאותו פלוני:
דלא ייתי חורן וכו'. לפי שזה שחביריו רבו. עליו הוא מקפיד בזה שיכתבו דעתו בפירוש מפני שהוא אומר לא יבא אחר ויראה שהדין עמי והוא סובר ג"כ כוותי ויאמר מה זה אף זה הפלוני דיין היה שם ואף הוא טעה בדין ואין רצוני שיאמרו עלי טועה הייתי: