פני משה על תלמוד ירושלמי סנהדרין ב:ב:א

מתני' וכשהוא מנחם את אחרים. דבמת שאינו שלו כ"ע מודים דיכול הוא לילך דלא טריד ולא אתי למנגע וכשחוזרין מן הקברות ועומדין בשורה לנחם האבלים וכל העם עוברין זה אחר זה ומנחמין האבל שעומד במעמדו וכל אחד אומרי לו תתנחם מן השמים:

והממונה. הוא הסגן שהוא ממונה לעבוד עבודה תחתיו אם יארע פסול בכ"ג ממצעו בינו לבין העם שהוא הולך לימין כ"ג וכל העם משמאלו ונמצא כ"ג באמצע:

אנו כפרתך. בנו תתכפר אתה ואנחנו תחתיך לכל הראוי לבא עליך:

התברכו מן השמים. ותהיו נצולין מן הפורענות:

וכשמברין אותו. לפי שאבל אסור לאכול סעודה ראשונה משלו וקרוביו ואוהביו מאכילין אותו:

מסובין על הארץ. הן מצירין ומתאבלין בצערו והוא מיסב בכבוד על הספסל: