פני משה על תלמוד ירושלמי סנהדרין א:ד:ז

ומשה על גביהן. פיסקא דמתני' היא. ואיידי דקאמר לקמן בענין הזקנים תני נמי להא:

דבר תקנה עשה משה. שלא יבאו לידי מחלוקת:

ר"י ור' נחמיה מתיב תנייא לחברייא. השיב התנא אחד מהן לחבירו על זה והרי עדיין יש לכל א' מאלו רע"ג לטעון שהוא אומר לו אילו כתבתני לוי סילקת גם אנכי הייתי עולה בגורל בן לוי ומפני שלא היו אלא כ"ב אלף פיטקין בן לוי נפסדתי אלא כך עשה כתב על הכ"ב אלף בן לוי וכן על רע"ג בן לוי כנגד אלו הבכורות היתירים ועוד רע"ג כתב עליהן חמשת שקלים ועכשיו אין להם לטעון כלום שהרי גם רע"ג בן לוי היו שם:

הגע עצמך. היאך עשה כן ואם כולם יעלו בידם בן לוי ונמצא אין אחד מהם נותן פדיון והרי לוים לא היו יותר מעשרים ושנים אלף:

מעשה נס היו. שלא עלה ביד כולם בן לוי אלא לכ"ב אלף ורע"ג הנותרי' עלו בידן ה' שקלים:

ומסורגין עלו. בסירוגין אחר שעלו לכמה אלפים בן לוי עלו באמצע אלו ה' שקלים ואח"כ חזרו לעלות בן לוי וכן כלם וכדי שלא יהא להם שום טענה:

על דעתיה דתנא אחורייא. לזה התנא האחר דאמר שכתב על הכ"ב אלף ועל הרע"ג בן לוי א"כ ע"כ לומר דמעשה ניסים היה שלא יעלו ביד כל הבכורים בן לוי אלא על דעתיה דתנא קדמייא שלא היו כ"א כ"ב אלף בן לוי א"כ לא צריך למעשה ניסים:

א"ל. המשיב לרבי שמואל והוא ר' אבהו כדלקמן דלא היא דלכולהון ע"כ מעשה ניסים היו לפי שמסורגין היו צריכין לעלות ולתנא קמא אם לא עלי מסורגין עדיין היה להם לטעון עוד אם אני היה נוטל הפיטק בעוד שהיו פיטקי בן לוי שם הייתי פדוי אלא ודאי במסורגיך עלו ונמצא אף לדברי הת"ק אין להם לטעון כלום: