פני משה על תלמוד ירושלמי סנהדרין א:ג:ז

בונין. גומרין בנין המחיצות מה שרוצין להוסיף ואח"כ מקדישין אותן כדמפרש טעמא לקמיה:

אין רואין את המחיצות כאילו הן עולות. בתמיה וכי אין המחיצות לאחר שקידשו כאילו עולות הן לענין מעילה אי הוו קדשי וא"כ היאך אפשר לבנות בקודש שלא ימעלו בהן ולפיכך סבר בונין ואחר כך מקדישין:

בקשו להוסיף על ההיכל במה מוסיפין. כלומר על העזרות ומשום דשתי תודות דכתיבי בהוספה על העיר כתיב ואותן היו חמץ דכתיב שתי תודות גדולות והן החלות חמץ שבתודה שהן גדולות משל המצה והן נאכלות בעיר ושואל הש"ס אם בהוספה על העזרות מוסיפין ג"כ בחמץ ובמה שנאכל בעזרה ומה הן:

בשתי הלחם. שהן חמץ דכתיב חמץ תיאפנה:

ומקדישין ביום טוב. בתמיה ואחר הי"ט אי אפשר להשהותן דנפסלו בלינה:

אלא בלחם הפנים. השתא הדר ביה דלא מיתוקמא בחמץ בדבר שהוא נאכל בעזרה דוקא אלא בלחם הפנים לאחר שמסלקן מן השלחן ונאכל לכהנים:

ומקדישין בשבת. בתמיה וכן אין מקדישין בלילה:

אלא אמר רבי יוסי בר בון במנחת מאפה. שהוא נאכל בעזרה מקדשין אותה:

ניחא בעלייתן מן הגולה. דמשכחת להו תודות שהקריבו התודה וקדשו החלות אלא בכניסתן לארץ וכלומר בתחלת הבנין במה קדשו התודות:

הבאות מנוב וגבעון. נוב לאו דוקא אלא כלומר שבנוב וגבעון היו מקריבין ומשכחת לה שהקריבו התודה בגבעון בבמה והביאו לחמי התודה לקדש הבנין: